יום שני, 28 בדצמבר 2009

משחקים ברכיבה טיפולית


ארון המשחקים המושקע שלנו


האם שיחקתם אי פעם "סוס מלוח"? זה כמו "דג מלוח" רק ברכיבה. המדריך עומד בקצה המגרש וסופר עד שלוש. כשהוא מסתובב כל הסוסים צריכים לעצור ולרוכבים אסור לזוז או לדבר. מי שלא מצליח חוזר אחורה מספר צעדים. המטרה היא להגיע ראשון למדריך שסופר. בחווה שלנו הרוכבים משחקים יפה ונהנים ודווקא צריך לשמור על המדריכים שלפעמים מרוב התלהבות מנסים קצת לרמות...


משחקים בשיעורי הרכיבה מוסיפים עניין והנאה לרוכב ולמדריך. אפשר לשחק עם רוכבים נוספים ובכך להוסיף גם פאן חברתי. מעבר לכך המשחקים יכולים לשרת גם מטרות טיפוליות. "סוס מלוח" למשל מעלה את המוטיבציה של הרוכב להניע ולעצור את הסוס בזמן. הרוכב רוצה מאוד להצליח ולכן חייב להיות קשוב ומרוכז ולתכנן את צעדיו. המנצח זוכה בתחושת הישג ותחושה שהמאמץ השתלם ואילו המפסיד לומד לקבל ולהתמודד עם ההפסד ורוצה להשתפר לקראת המשחקים הבאים.


משחקים בשיעורי רכיבה טיפולית עוזרים להשיג מטרות פיזיות ורגשיות. אז לכל מי שתוהה מה אנחנו בעצם עושים שם ולמה, הנה כמה משחקים ופעילויות שניתן לשלב בשיעורים ומה אפשר להשיג דרכם:


סללום בין קונוסים – מסדרים קונוסים בשורה במרכז המגרש. הרוכב צריך לכוון את הסוס בין הקונוסים, בלי להפיל אותם. אפשר להוסיף קונוסים ולצמצם את המרחק ביניהם כדי להעלות את דרגת הקושי. הרוכב צריך לתכנן מראש את הפניות ולהכין את הסוס. סוס הוא גדול ואינו מסוגל לפנות בהתראה של שנייה. הרוכב לומד להסתכל לאן הוא רוצה להגיע. הסוס תמיד ילך לאן שהרוכב מסתכל ומי שמסתכל על הקונוס מפיל אותו. המשחק משפר את המודעות לימין ושמאל ואת כישורי ההתמצאות במרחב. הוא משפר מיומנויות רכיבה ואת השליטה בסוס. בחווה שלנו מי שמפיל קונוס צריך בשיעור הבא להביא למדריך שוקולד. זה גורם לרוכבים להתאמץ ולמדריכים קצת להשמין...


שורת קונוסים - הרוכב צריך "לזגזג" ביניהם



"המלך אמר" – המדריך נותן הוראות כמו "ידיים למעלה" או "ידיים לצדדים", אך אם המדריך לא אומר "המלך אמר" לפני ההוראה, לא מבצעים אותה. מי שלא שם לב - נפסל. המדריך יכול להעלות את קצב ההוראות ולנסות לבלבל את הרוכב. אפשר לבקש מהרוכב לתת את ההוראות ולנסות לבלבל את המדריך או את הרוכבים האחרים בשיעור, ובכך לעבוד על כישורי העצמאות של הרוכב. התרגילים שהמדריך נותן משפרים את מודעות הגוף של הרוכב ואת הקשב והריכוז שלו.


"מסביב לעולם" – הרוכב צריך לבצע סיבוב של 360 מעלות בתוך האוכף. אפשר לבצע את הסיבוב לימין ולשמאל. המשחק עובד על שיווי המשקל של הרוכב שצריך להקפיד לא ליפול (המדריך שומר עליו כמובן). בנוסף המשחק תורם להתמצאות במרחב וניתן לשלב בו רכיבה על הצד או עם הפנים אחורה. יש לי תלמיד צעיר שכל כך נהנה מהמשחק שלפעמים ממש קשה לשכנע אותו לשבת כמו שצריך.


מרוץ שליחים – כל קבוצת רוכבים צריכה להשלים משימת רכיבה (כמו סללום) אחד אחרי השני. הרוכבים צריכים לעזור ולעודד את הרוכבים בקבוצה שלהם. המשחק משפר מיומנויות רכיבה ועובד על תקשורת ושיתוף פעולה.


קליעת חישוק על קונוס יכולה להיות המשימה ב"מרוץ שליחים"



באולינג – הרוכב זורק כדור על בקבוקים שנמצאים על הריצפה וצריך להפיל אותם. המשחק עובד על קשר עין-יד ועל המוטוריקה העדינה. חוץ מזה זה ממש כיף.


באולינג במגרש הרכיבה



השחלת חישוק על הגוף – הרוכב צריך להשחיל על גופו חישוק גדול ולאחר מכן להרים אותו. המשחק עובד על קואורדינציה ומדמה תנועות שאנו עושים כשמתלבשים.


תפיסה וזריקה של כדור – המדריך זורק כדור לעבר הרוכב ועל הרוכב לתפוס אותו ולמסור אותו חזרה למדריך. המשחק מחזק את חגורת הכתפיים של המטופל ועובד על קשר עין-יד. אפשר להעלות את דרגת הקושי על ידי זריקה פחות מדוייקת של הכדור לעבר הרוכב ושימוש בכדור קטן יותר או כבד יותר. בנוסף יכול המדריך לעמוד יותר רחוק או בזוויות אחרות כאשר הרוכב זורק לעברו את הכדור. לפעמים הכדור פוגע בלי כוונה באזורים שונים של הסוס (כמו בראש) וצריך לשים לב שהסוס לא ייתעצבן עלינו יותר מידי.


כדורים בגדלים ובמשקלים שונים



השחלת טבעת על מקל – אפשר להרחיק את המקל או להזיז אותו קדימה או אחורה. המשחק עובד על קשר עין-יד, על מוטוריקה עדינה, על רוטציות של הגוף ומשפר את טווחי התנועה של המטופל. היה לי פעם תלמיד צעיר שכל כך רצה לקלוע את הטבעת שהוא ממש קפץ מהסוס ונחת על האדמה. הוא הצליח לקלוע ובגלל שרכב על פוני הייתה לו נחיתה רכה יחסית.


השחלת טבעת על מקל



משחקים עם מקל – נשיאת המקל בידיים ישרות מעל הגוף או לפני הגוף. הרמה והורדה של המקל כאשר הוא מוחזק בשתי ידיים. המשחק מחזק את חגורת כתפיים, מחזק שרירים ומותח אותם. יש מטופלים שמתקשים לאחוז במקל לאורך זמן והמדריך צריך להיות מרוכז כדי לא לחטוף מכות באזורים שונים של גופו (ובעיקר בראש).

יום ראשון, 20 בדצמבר 2009

קצת על סגנונות הרכיבה בישראל וקצת יותר על הדרסאז'


כשמגיע אליי לשיעור ניסיון תלמיד חדש, אני קודם כל שואלת אותו האם רכב בעבר ובאיזו מסגרת? ילדים צעירים מאוד בדרך כלל עשו פעם סיבוב על פוני. מבוגרים וילדים גדולים בדרך כלל יצאו לטיול רכיבה או לקחו כמה שיעורים. בכל אופן השיעור הראשון מתחיל לעיתים קרובות כשהתלמיד בטוח שהוא כבר יודע לרכוב. אני רוצה לעשות סדר בסוגי הרכיבה השונים בישראל ולהרחיב קצת יותר על סגנון הרכיבה שאני הכי אוהבת – הדרסאז'.

טיול סוסים זוגי על שפת הים


סוסי פוני משמשים לסיבובים בפארקים ובפינות חי


ניתן לרכוב על סוסים בישראל במספר מסגרות. ילדים שרוצים להתנסות ברכיבה יכולים לעשות "סיבוב על פוני". נהוג לעשות סיבובי פוני בפינות חי ובארועים המתקיימים בפארקים. זו חוויה נחמדה מאוד, אך המוביל של הסוס איננו מדריך רכיבה ולכן לא ממש לומדים לרכוב. הסיבוב נמשך 5-10 דקות ומתאים לילדים צעירים (כי הפונים קטנים ולא מסוגלים לסחוב יותר מ-20 או 30 קילו). ילדים גדולים יותר ומבוגרים שרוצים להתנסות ברכיבה יכולים לעשות שיעור ניסיון בחוות השונות או להצטרף לטיולי רכיבה שמארגנות חוות טיולים. אפשר להצטרף לקבוצת רוכבים גדולה או להזמין טיול פרטי. יש טיולים של שעה ויש אפילו טיולים של מספר ימים. לפני היציאה לטיול מקבלים הסבר קצר לגבי השליטה בסוס. בדרך כלל מדובר במדריכי טיולים מנוסים, אם כי לא תמיד בעלי תעודת הדרכה. חוות הטיולים עושות שימוש באיסטינקט העדר של הסוסים כך שהם הולכים אחרי הסוס המוביל בצורה מסודרת. מי שהתנסה ברכיבה ומעוניין להעמיק את הידע שלו יכול להרשם לשיעורי רכיבה מסודרים, אך גם כאן קיימות מספר אפשרויות.


טיול סוסים בשקיעה


מרבית החוות בישראל הינן חוות של רכיבה מערבית המכונה ווסטרן. כשהתחלתי לרכוב באורווה של הקיבוץ שלי רכבתי ווסטרן. האוכף ברכיבה מערבית הוא גדול ויש לו קרן (ידית) מקדימה שניתן לאחוז בה. כבר הרבה שנים אין לי קשר עם הרכיבה המערבית ואת אחד הפוסטים הבאים אקדיש להסבר מסודר בנושא. הסגנון השני שקיים בישראל הוא רכיבה ספורטיבית המכונה רכיבה קלאסית או רכיבה אנגלית. הרכיבה הספורטיבית נחלקת למספר ענפים כאשר העיקריים הינם קפיצות ראווה ורכיבה אומנותית (הדרסאז'). בתחרויות של קפיצות ראווה המטרה היא לקפוץ כמה שיותר גבוה בזמן הקצר ביותר, בלי להפיל את המכשולים. כמובן שיש סדר למכשולים במסלול וצריך גם לקפוץ אותם בסדר הנכון. הקפיצות הן התחום הפופולארי ביותר ברכיבה הספורטיבית ורוב הרוכבים (גם ילדים קטנטנים) שואפים להגיע לאימוני קפיצות. בעתיד אקדיש פוסט נפרד לנושא הקפיצות.


אני ואליוט מדגמנים קפיצות ראווה


מסלול מכשולים של קפיצות ראווה


בקפיצות התגמול הוא מיידי – הצלחתי לעבור את המכשול בלי להפיל אותו! ואילו בדרסאז' הסיפור הוא שונה לגמרי. הדרסאז' הוא ספורט מדהים אם כי פחות פופולארי. הדרסאז' הוא הבסיס לכל סוגי הרכיבה שציינתי כאן. הדרסאז' קודם כל מתמקד בישיבת הרוכב: שיווי משקל, התמזגות עם תנועת הסוס והשימוש בעזרים השונים (רגליים, ידיים, אגן וכו'). רוכב שמתחיל להשיג ישיבה טובה ושימוש נכון בעזרים, יכול להתחיל להשפיע על תנועת הסוס שלו מעבר לפקודות הבסיסיות (עצירה, פנייה ומעבר בין המקצבים). הרעיון בדרסאז' הוא להרגיש בכל שלב של הרכיבה מה הסוס עושה – האם הגוף שלו ישר? האם הוא אקטיבי (רוצה לנוע קדימה)? האם התנועה מגיעה מהרגליים האחוריות של הסוס ועוברת דרך הגוף כולו? המטרה היא להגיע לתנועה משוחררת וגמישה של הסוס לצד הקשבה טוטאלית לרוכב. ברמות הגבוהות של הדרסאז' הרוכב כמעט לא זז – הוא יושב זקוף ונינוח, תנועותיו גמישות ונינוחות והפקודות ניתנות בנגיעות קלות בלבד. אני עוד בתחילת דרכי המקצועית בדרסאז' אבל ככל שאתקדם אספר לכם יותר לעומק על העולם המופלא הזה.

קישור לסרטון של דרסאז' ברמה הגבוהה ביותר בעולם.


אוכף ווסטרן עם "קרן" מקדימה


יום רביעי, 16 בדצמבר 2009

אינסטינקט העדר


היום רכבתי על סוס חמוד בשם מוצארט. כשהתחלתי את הרכיבה היה איתנו במגרש סוס נוסף בשם פשוש וחלק מהזמן מוצארט ופשוש הלכו זה לצד זה. בשלב מסוים פשוש חזר לאורווה ואני ומוצארט נשארנו לבד במגרש. מגרשי הרכיבה בחווה די רחוקים מהאורוות וברגע שפשוש החל להתרחק מוצארט החל להביע את מורת רוחו בכך שהחל להשתולל ולבעוט ברגליו האחוריות. אז מה שבעצם קרה כאן ולמה?

הסוסים הם יצורים חברתיים מאוד ואוהבים את החברה של סוסים אחרים. אם נמנע מהם מגע של סוסים אחרים, בעיקר לאורך זמן, אז יתחילו הבעיות. זה יכול להתבטא בדיכאון או תוקפנות ואפילו בבעיות גופניות. העדר הוא הבסיס של חברת הסוסים והוא נותן להם תחושת ביטחון, חברות ותמיכה.

עדר אופייני של סוסים החיים בטבע כולל רמך אחד (סוס מרביע), מספר נקבות והסייחים שלהם. הסוסים המבוייתים בדרך כלל לא חיים בקבוצות כאלה. אם נשתדל לחקות את הטבע בצורה הטובה ביותר, נוכל לעזור לסוסים שלנו לחיות חיים מאושרים ובטוחים. מידי פעם יש ריבים קטנים בין חברי העדר (כמו בכל חברה), אבל באופן כללי יש שיתוף פעולה. סוסים שעומדים קרוב אחד לשני ונראים רגועים מקבלים אחד את השני ומכבדים את המרחב הפרטי של כל אחד מחבריי העדר.


זוג סוסים שנמצא במגרש גדול ובכל זאת בוחר לעמוד יחד


כפי שאנו נינוחים כאשר חברים שלנו קרובים אלינו ואילו נזהרים מזרים שמתקרבים ונוגעים בנו, כך גם אצל הסוסים. המגע חשוב ביותר לסוסים ועוזר לחזק את הקשר ביניהם. גרוד הדדי הוא חוויה מהנה לשני הצדדים. כשסוס בוטח ומחבב את הבעלים שלו הוא יציע לעיתים קרובות להתגרד איתו.


גרוד הדדי הוא חוויה מהנה לשני הצדדים ומחזק את הקשר ביניהם


עדר סוסים נשלט על ידי נקבות. בדרך כלל יש מנהיגה לעדר – היא מחליטה לגבי נדידה לאזור עם עשב טרי ואחראית על המשמעת. המנהיג נקרא סוס אלפא.

סוסים הולכים אחרי המנהיג שלהם (הסוס הדומיננטי בעדר). ניתן להשתמש בתכונה זו כדי לשכנע סוסים לעבור מכשולים מפחידים כמו בורות או להיכנס לתוך מים. סוס מודאג ייחפש נחמה אצל המנהיג של קבוצתו. אם המנהיג עובר מכשול מפחיד, הסוס המבוהל יישאב ממנו ביטחון ויילך אחריו. המפתח להצלחה בעבודה עם סוסים הוא להיות המנהיג שהם בוטחים בו, מישהו שלעולם לא ייאכזב אותם ותמיד יידאג להם.


סוס צעיר שהולך אחרי סוס מבוגר ומנוסה יותר ושואב ממנו ביטחון


סוסים מגנים על עצמם בשתי דרכים: בריחה או לחימה, אך תמיד יעדיפו לברוח. החיים בעדר מאפשרים לרוב הסוסים לאכול, לשתות, לישון או לנוח בזמן שמישהו תמיד עומד על המשמר. אם מריחים, רואים או שומעים סכנה, הסוס השומר מזהיר את כולם והעדר מתחיל לברוח. אם סוס לא יכול לברוח הוא ישתמש בשיניו, ברגליו ובגופו כדי להילחם. כשמדריכי רכיבה מעבירים שיעורים הם לוקחים את זה בחשבון – אם סוס במגרש הסמוך נבהל אנחנו מיד מעדכנים אחד את השני ושמים לב שהסוסים נשארים רגועים. אם יש צורך המדריך מחזיק את הסוס או אפילו מוריד את התלמיד לכמה דקות.

סוסים לא אוהבים להיות לבד - באופן טבעי הם חיים ומשחקים עם סוסים אחרים. הם צריכים את הביטחון שבחברת סוסים אחרים. אם אין להם את הביטחון הזה הם לא מסוגלים להרגע, לאכול ולישון. סוסים תלויים בעדר שלהם ולא מצליחים להתמודד עם החיים לבד. סוס שמופרד מחבריו ומשוחרר לבד במרעה יהיה בדרך כלל חרד מאוד – הוא ירוץ הלוך ושוב לאורך הגדר וייקרא אל חבריו בהיסטריה. הוא יכול לנהוג כך במשך שעות על גבי שעות. בחווה שלנו יש סוס בשם יסעור וכשמו כן הוא – בעל מזג סוער. למרות שיסעור איננו סוס צעיר הוא עדיין מלא מרץ וכשמשהו מבהיל אותו הוא מתחיל לרוץ וקשה לעצור אותו. מידי פעם משחררים אותו לבד במגרש הרכיבה כדי שיוציא את המרץ לפני השיעורים והוא ממש קורא לסוסים שנשארו באורוות ורץ הלוך ושוב לאורך הגדר.

ועכשיו כשאנחנו יודעים קצת יותר איך בנוי עדר סוסים ומהם האינסטינקטים שמניעים אותם אפשר להבין שמוצארט איננו סוס רע שניסה לפגוע בי, זו פשוט הייתה הדרך שלו לומר לי שהוא לא רוצה להישאר לבד במגרש.

יום שלישי, 8 בדצמבר 2009

סיפורו של איוהיפוס


השבוע נשאלתי על ידי אחד התלמידים שלי איך ייתכן שהסוסים היו פעם חיות קטנות בגודל של כלב וכיום הן כה גדולות ומהירות? ובכן הסוס הקדמון נקרא איוהיפוס והנה מה שהיה אומר אם היה יכול לספר את סיפורו:

שמי איוהיפוס, אבל המדענים קוראים לי הירכותריום. אני הסוס הראשון שחי על כדור הארץ. אומנם חייתי לפני 60 מיליון שנה אבל חזרתי הנה היום כדי לספר לכם כיצד התפתחו ממני הסוסים המודרניים. אני חייתי בצפון אמריקה וכך גם רוב זני הסוסים שהגיעו אחריי. קצת על עצמי: אני די נמוך (הגובה שלי הוא 40 ס"מ עד הכתף) ואני חי ביערות. האמת היא שאני בכלל לא דומה לסוס, למעשה אני נראה קצת כמו כלב – יש לי גב קמור, צוואר ואף קצרים, רגליים קצרות וזנב ארוך. אני אוכל בעיקר פירות ועלים רכים. יש לי רגליים גמישות בעלות יכולת סיבוב לצדדים. יש לי 4 בהונות ברגליים הקדמיות ו-3 ברגליים האחוריות. יש לי כריות ברגליים (כמו של כלבים) אך במקום ציפורניים יש לי פרסות קטנות על כל בוהן. יש לי מוח קטן ושיניים קטנות שמתוכן רק 3 טוחנות בכל צד של כל לסת.

אני גאה לומר שלמרות שנחשבתי בעל חיים פרימיטיבי, הייתי מוצלח מאוד ושרדתי במשך 20 מיליון שנה! במהלך השנים הבהונות שלי השתנו קצת אבל הגוף והרגליים שלי נשארו כמעט אותו דבר. השינוי הגדול ביותר הוא שפיתחתי מספר רב יותר של שיניים טוחנות כי התחלתי לאכול יותר ענפים קשים ופחות פירות.

לפני 30 מיליון שנה, התחלתי להשתנות באופן מובהק יותר. באותה תקופה האקלים בצפון אמריקה נעשה יבש יותר והחלו להתפתח שטחי מרעה. במקביל החלו היערות הגדולים להצטמצם. כדי להתמודד עם השינויים פיתחתי שיניים חזקות יותר, גוף גדול יותר ורגליים ארוכות יותר (בשביל להיות מהיר במרחבים הפתוחים).

במרוצת מיליוני השנים הבאות השיניים שלי גדלו ונעשו קשות יותר כדי שאוכל ללעוס עשב קשה וגס. התחלתי להיות אצן טוב יותר ופיתחתי גוף גדול ורגליים וראש ארוכים. העצמות והשרירים ברגליים שלי השתנו כדי להתאים לתנועת הריצה (קדימה-אחורה). העצמות ברגליים שלי החלו להתאחות ונעלמה הגמישות ויכולת הסיבוב לצדדים. התחלתי לעמוד באופן קבוע על קצות האצבעות (התאמה נוספת למהירות) והמשקל שלי נתמך על ידי רצועות גמישות מתחת לפטלוק שהתחברו לבוהן. מאוחר יותר איבדתי את הבהונות בצידי הרגליים ופיתחתי רצועות בצידי הפטלוק שייצבו את הבוהן האמצעית שלי במהלך הריצה.


בוהן של סוס מודרני - למעשה עומד על קצות האצבעות


לפני 4 מיליון שנה הפכתי לאקווס שהוא המין של כל הסוסים המודרניים. בהתחלה הייתי בגודל של פוני, היה לי עמוד שדרה נוקשה, צוואר ארוך ורגליים ארוכות. עצמות הרגליים שלי התאחו (אין לי יותר יכולת סיבוב לצדדים). נהיה לי אף מאורך ומוח גדול. יש לי בוהן אחת ושיניים ארוכות וישרות עם זיזים קשיחים המאפשרות לי לאכול עשב.


רגליים קדמיות של סוס מודרני - אין יכולת סיבוב לצדדים


רגליים אחוריות של סוס מודרני - אין יכולת סיבוב לצדדים


לפני 3 מיליון שנה התחלנו (מינים שונים של סוסים) לנדוד מצפון אמריקה ליבשות אחרות. באפריקה הפכנו לזברות המודרניות. באסיה, במזרח התיכון ובצפון אפריקה הפכנו לפראים וחמורים. גם באסיה, במזרח התיכון ובאירופה הפכנו לאקווס קבלוס שהוא הסוס המודרני.


הסוס המודרני - גוף גדול, רגליים ארוכות וראש מאורך


עד לפני מיליון שנה הייתי מוצלח ביותר בתור אקווס והיו מינים שונים שלי שחיו בעדרים נודדים ענקיים בכל אפריקה, אסיה, אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.

לפני 10,000 שנה, כשהחל עידן הקרח האחרון, נכחדו כל הסוסים באמריקה! הסיבה העיקרית הייתה שינויי האקלים, אך אני חייב לציין שהאנשים לא ממש עזרו בזה שהם צדו אותנו כל הזמן. במאה ה-16 החזירו אותנו הכובשים הספרדים לאמריקה כאשר הביאו עימם את סוסי המוסטנג.