חשיפה לצפון

אתמול בבוקר (יום שישי) שוב שמתי פעמיי לחווה. אם בסופ"ש הקודם התמקדנו בפיתוח עצמי (הסדנא של סוזן פון-דיצה באינטרה), הפעם הוקרב היום הקדוש למען יום חשיפה להורים של מטופלים ברכיבה. למען המטרה הנעלה התאסף בחווה בשעה מוקדמת צוות קטן ואיכותי הכולל את המנכ"לית שלנו, סטודנט לעבודה סוציאלית שאחראי במסגרת לימודיו על ארגון ימי החשיפה, מדריכה בכלבייה הטיפולית שלנו ואני (כרגע בתפקיד של מ"מ רכזת ההדרכה). אחרי שבדקנו שהכל מוכן ובעיקר שהרוגעלך שהסטודנט הביא ראוי למאכל, יצאנו לדרך.

ימי החשיפה להורים במרכז לרכיבה טיפולית בתל-מונד החלו לאחר שזיהינו את הצורך בהם. הורים רבים רוצים לדעת איך הרכיבה עוזרת לילדים שלהם והמטרה של ימי החשיפה היא להסביר להורים מה עושה הרכיבה ולתת להם גם להרגיש – בימי החשיפה שלנו ההורים רוכבים. אנחנו מארגנים יום חשיפה כל כמה חודשים ולכל יום כזה מגיעים בין שישה לעשרה הורים. 

שימו לב לאווירה הפסטורלית והמרגיעה

בשיחת הפתיחה כולנו היינו די מנומנמים, גם ההורים וגם הצוות שלנו שהסביר על המרכז, על הרכיבה הטיפולית ועל הכלבייה הטיפולית. לאחר שהמדריכה מהכלבייה ואני סיפרנו מה כל אחת עושה, קבענו שהיא תעביר לי הדגמה בכלבייה ואני אעשה לה שיעור רכיבה. לאחר שיחת הפתיחה התחלקנו לשתי קבוצות ויצאנו לדרך – קבוצה אחת באה איתי לרכיבה והקבוצה השנייה הלכה לכלבייה. אחרי 25 דקות התחלפנו כך שכל ההורים זכו לרכוב ולהתנסות בטיפול בכלבייה.

כמו שאומרים על תמונה ששווה אלף מילים, במקרה של ההתנסות ברכיבה – החוויה הייתה שווה אלפי הסברים. כשההורים עלו על הסוסים הרגשתי שנפתח אצלם מחסום רגשי. הם התעוררו לחיים, שאלו שאלות, ליטפו נמרצות את הסוסים ויצרו איתם קשר כבר בדקות הראשונות של הרכיבה. הם ממש התקשו להיפרד מהם כשהגיע הזמן ללכת. הבעת הפנים שלהם התרככה ומשהו ילדותי ותמים יצא מהם. גם בשבילי זו הייתה חוויה להיות עדה לשינויים שחלו בהם תוך דקות. אחת האמהות פחדה מאוד. היא אמרה שיש לה טראומה מסוסים עוד מגיל צעיר ושהיא מעולם לא הצליחה להתגבר עלייה. בעזרתו האדיבה של בארט (סוס גדול ושקט) הצלחנו "לעלות על הסוס" והאם דיווחה לאחר מכן שהיא מרגישה שמשהו אצלה "השתחרר". 

 התנסות ראשונה ברכיבה - שימו לב להבעה של הרוכבת

כמעט כל ההורים התעניינו לגבי שיעורי רכיבה ואמרו שהחוויה הייתה מדהימה. במרכז שלנו אין שיעורי רכיבה רגילים, רק רכיבה טיפולית, והם הבטיחו לברר בחוות אחרות. בשיחת הסיכום ההורים נראו כמו אנשים אחרים – ערניים, פתוחים, נינוחים ומסבירי פנים. החוויה המשותפת קישרה בין כולנו, נתנה לנו מכנה משותף ועניין משותף. נהניתי לראות עד כמה החוויה נגעה בהם ועכשיו יש לי מוטיבציה לעשות ימים נוספים ולגעת בעוד ועוד אנשים. 

עונג שבת

ביום שבת האחרון נערכה בחוות אינטרה סדנא של הגברת סוזן פון-דיצה. התלבטתי האם לסור לשם, שהרי מדובר ביום המוקדש בדרך כלל לשינה, טיולים עם הכלב ואכילה מאסיבית. אבל יותר מידי דברים קרצו לי ובסופו של דבר החלטתי להקריב את היום למען המטרה הנעלה של לימוד ופיתוח עצמי, ועל הדרך מפגש עם החבר'ה...

אני באינטרה לפני שנים רבות

 

אז האמת שגם אינטרה וגם סוזן לא זרים לי. באינטרה עבדתי לפני מספר שנים בתור עוזרת למדריכי הרכיבה. זו הייתה תקופה קסומה: גרתי שם במשך חצי שנה וביליתי את כל זמני בטיפול בסוסים, רכיבה עליהם ועזרה בשיעורי הרכיבה. החווה ממוקמת ממש מעל חוף הים, על צוק פסטורלי ואת הקפה של הבוקר הייתי שותה מידי יום כשאני צופה בגלים המתנפצים על החוף. באותה תקופה גם נתקלתי לראשונה בסוזן. אישה נמרצת, מלאת שמחת חיים וסוחפת. כל מפגש איתה ממלא אותך אהבה לסוסים ורצון ללמוד עוד ועוד.

סוזן הנה פיזיותרפיסטית ומדריכת רכיבה גרמנייה שבשלב מסויים עשתה עלייה והתחתנה עם קיבוצניק. והם חיים באושר, עדיין בקיבוץ, עד עצם היום הזה. באותה תקופה הסוסה המפורסמת של סוזן, אקטריס, גרה באינטרה כך שחלק מהתפקיד שלי היה לטפל בה. ראיתי מדריכי רכיבה ורוכבים לוקחים איתה שיעורים והחלטתי גם לנסות. עד היום אני מתאמנת על תרגילים שסוזן נתנה לי באותה תקופה ומשתמשת בהם גם בשיעורים שאני מעבירה.

עכשיו שברור הקשר שלי לאינטרה ולסוזן אפשר להתחיל לספר מה למדנו ביום שבת. הסדנה התמקדה בנושא הקצב תוך כדי תנועה. סוזן הדגימה שקשה לשמור על יציבה נכונה כאשר אין באפשרותנו לזוז. היא הושיבה שני מתנדבים זה לצד זה. המתנדבת הייתה צריכה לשבת במשך 2 דקות על כיסא גבוה בתנוחת רכיבה. המתנדב ישב על כיסא מיוחד שהמושב שלו בעל יכולת לנוע לצדדים. לאחר 2 דקות נראה ששרירי המתנדבת מתוחים ואילו המתנדב נראה נינוח. כשנשאלו מה הרגישו המתנדבת אמרה שלא היה כל כך נוח ואילו המתנדב אמר שהיה נחמד מאוד והוא מוכן להמשיך. לאחר מכן התבקשנו לעמוד ולעצום עיניים וכולם חשו איך הגוף מתנועע מצד לצד גם כשעומדים כביכול ללא ניע. מטרת ההדגמות הייתה להראות עד כמה התנועה חשובה לשיווי המשקל וליציבה שלנו.

לאחר מכן הסבירה סוזן על חשיבות הקצב בחיינו וברכיבה ואיך לכולנו יש קצב. התבקשנו למחוא כפיים יחד וראו זה פלא – כולנו מחאנו ידיים באותו קצב, למרות שהיו מעל 50 אנשים בהרצאה. סוזן דיברה על חשיבות הנשימה וקצב הנשימה שלנו. היא עודדה אותנו למדוד כמה נשימות אנו מבצעים בכל צעד של הסוס, בהליכה, טרוט וקנטר ולנסות לשלוט בנשימה שלנו כאמצעי להרגע ולהרגיש מחוברים יותר לקצב של הסוס. היא סיפרה שהדריכה פעם שיעור ביפן של בחור צעיר שרוכב ברמה גבוהה עם אישה מבוגרת שהנה רוכבת מתחילה. היא חשבה שיהיה לה קשה להדריך אותם יחד והחליטה להתמקד בנשימה שלהם בזמן הרכיבה. בסוף השיעור הרוכב המתקדם הודה לה מקרב לב ואמר שזה היה השיעור המוצלח ביותר שהיה לו אי פעם. שזו הפעם הראשונה בחייו שהוא לא מרגיש מותש לחלוטין אחרי הרכיבה.

הנוף הקסום באינטרה

אחרי ההרצאה עברנו להדגמות מעשיות. סוזן רכבה על דאנס – הסוסה של מנהלת החווה שבמקרה סוזן אילפה מ-א' ועד ת'. סוזן הדגימה עד כמה חשוב להשתלב בתנועה ובקצב של הסוס. היא הדגימה למשל מה קורה כשרוכב מנסה להעביר סוס לטרוט בעזרת בעיטות – שום דבר. כל עוד האגן של הרוכב לא משדר לסוס לנוע קדימה הסוס יישאר בהליכה. ברגע שסוזן הצמידה קלות את רגלייה לדאנס ודחפה בעדינות עם האגן הסוסה מייד עברה לטרוט רגוע. סוזן הדגימה טרוט קימה שאינו משתלב עם הקצב של הסוס ואת תגובת הסוס – סירוב לנוע קדימה. אותו דבר לגבי טרוט ישיבה – הרוכב יכול לשבת זקוף ולהראות מושלם מהצד, אבל אם האגן שלו לא משוחרר הסוס ייסרב לעבור לטרוט ולשמור את הטרוט. בקנטר הדגימה סוזן עד כמה הקצב של האגן חשוב – היא דחפה קלות עם האגן והסוסה פרצה בריצה מהירה. לאחר מכן היא הרגיעה את התנועה של האגן והסוסה נרגעה מייד.

לאחר מכן עברנו להדגמות בלונג'. הרוכבת הראשונה עלתה על דאנס, סוזן ניתחה את הישיבה שלה ונתנה לה תרגילים לשיפור הישיבה. בדרך כלל בלונג' הרוכב נוטה מעט עם האגן לכיוון חלקו החיצוני של האוכף. התרגיל שסוזן נתנה היה ללטף את הסוס באלכסון – עם יד ימין בצד שמאל של הצוואר ועם יד שמאל בצד ימין. לאחר מכן היא הוסיפה את אותם ליטופים לפי הקצב של הסוס בהליכה ובטרוט. למרבה הפלא התרגיל שיפר מאוד את מיקום האגן של הרוכבת באוכף. סוזן גילתה שהרוכבת נמצאת מעט "מאחורי התנועה". זאת היה ניתן לראות כאשר התבקשה בטרוט לעשות קום-קום-שב. היא לא הצליחה להישאר בקום פעמיים רצוף כי מרכז הכובד שלה היה אחורה מידי. סוזן הנחתה אותה לבצע "ישיבה קלה" (עמידה בארכובות) שהעבירה את מרכז הכובד שלה למרכז הגוף, ואז הרוכבת גם הייתה מסוגלת לבצע קום-קום-שב.

סוזן הדגימה עוד מספר תרגילים מוכרים והסבירה את מטרתם: ג'גלינג עם הידיים, אופניים עם הרגליים, רכיבה ללא ארכובות, קום-שב גדול וקטן ועוד. מדובר בתרגילים שאני משתמשת בהם הרבה גם כשאני רוכבת וגם בשיעורים שאני מעבירה וכולם משפרים את החיבור לקצב של הסוס ואת יציבות מרכז הכובד של הרוכב. סוזן סיכמה ואמרה שלתקן את העזרים של הרוכב (הידיים, הרגליים וכו') בדרך כלל לא עוזר לאורך זמן אם יש בעיה ביציבה הבסיסית ובחיבור עם הקצב של הסוס. התרגילים שהיא נתנה עובדים על הבסיס ובכך הייחוד שלהם. היא סיפרה שבנה הצעיר רכב באופן קבוע על סוס אקטיבי שאוהב לזוז ויום אחד היא הרכיבה אותו על סוס אחר, רגוע יותר. הילד אמר שלסוס החדש אין את "המוזיקה" של הסוס הקבוע שלו ושהוא לא מעוניין לרכוב עליו.

הספר של סוזן - מומלץ בחום

"צוואר הפוך" ו"הוקים של פרה"

בלונדי הוא הסוס החביב עליי. אני אוהבת את האופי הרגוע שלו ואת העובדה שאני יכולה לטייל איתו בשדות והוא נשאר קשוב וממושמע. גם במגרש כיף לרכוב עליו - יש לו הרבה ניסיון, הוא מבין מה אני רוצה ומשתדל לרצות. יש רגעים ברכיבה שאני ממש מרגישה שהגוף שלו הוא ההמשך של הגוף שלי.

 אני ובלונדי ברגע טוב ברכיבה

אבל כמו כל דבר בחיים, גם בלונדי לא מושלם. בתחילת הרכיבה, כשאני מעבירה אותו לטרוט הוא מרים את הראש ולוקח כמה שניות להרגיע אותו. אותו דבר קורה גם במעברים לקנטר. בנוסף, כשעוברים לטרוט הוא מסתער קדימה לטרוט מהיר שמרגיש ממש לא יציב - כאילו כל רגל שלו נשלחת לכיוון אחר. 

אז מה גורם לבלונדי להרים את הראש ולתת לרוכב הרגשה של חוסר שיווי משקל? חלק מהבעייה נובע כנראה ממבנה הגוף שלו.

מבנה הגוף של בלונדי

כמו שאפשר לראות בתמונה, לבלונדי צוואר די שרירי, אך השרירים שלו נמצאים בחלק התחתון של הצוואר. מצב זה מכונה "צוואר הפוך" - צר למעלה ונפוח בחלק התחתון. ברכיבה הסוס מתקשה לשאת את ראשו במנח הנכון, זה גורם לגבו להיות שקוע ומונע תנועה טובה של הסוס קדימה. לעיתים נוצר צוואר הפוך מעבודה לא נכונה עם הסוס וניתן לתקן אותו בעזרת עבודה נכונה. 

בתמונה ניתן גם לראות שהגב של בלונדי שקוע. סוסים עם מבנה זה בדרך כלל נוחים לרכיבה, אך זהו מבנה גב חלש שעלול לגרום לבעיות שרירים ולמתיחת רצועות. הטרוט של בלונדי איננו נוח בעליל, אך הקנטר שלו חלומי. קיימים גם סוסים עם גב קמור – זהו עיקול של הגב כלפי מעלה. גב קמור עלול בעיקר לגרום לבעיות בהתאמת אוכף. 

מבט מאחור על הרגליים של בלונדי

מה לגבי הרגליים של בלונדי? אולי התחושה של חוסר שיווי המשקל קשורה למבנה הרגליים שלו? בתמונה שלמעלה מופיע מבט מאחור על הרגליים של בלונדי. ניתן לראות שההוקים שלו פונים מעט פנימה (זה מול זה). מצב זה מכונה "הוקים של פרה" וגורם לרגליים לנוע החוצה במקום ישר. קיים גם מצב הפוך בו ההוקים פונים החוצה. תוכלו להשוות את מבנה הגוף של בלונדי למבנה של הסוס בתמונה האחרונה "סוס בעל מבנה מצויין".

דברים נוספים שרצוי לבחון במבנה הגוף של הסוס:

 הראש:
גודל הראש צריך להיות בפרופורציה לגוף. ראש גדול ישפיע על שיווי המשקל של הסוס ויגרום לו לשאת יותר משקל על הרגליים הקדמיות. המטרה שלנו ברכיבה היא לגרום לסוס להעביר את רוב משקלו לרגליים האחוריות שהן חזקות יותר ובכך להיות קליל יותר בתנועותיו. חשוב שהראש יתחבר לצוואר בזווית נכונה המאפשרת נשימה טובה וגמישות ברכיבה. סוס בעל לסת תחתונה עבה יתקשה לעבוד בצורה נכונה. 

סוס בעל צוואר וראש "כבדים" - יתקשה להעביר את משקלו לרגליים האחוריות

העיניים:
צריכות להיות גדולות, צלולות, מבריקות וממוקמות בצידי הראש. עיניים קטנות עלולות להעיד על אופי מרושע או  על סוס עקשן ואילו לובן רב סביב האישון עלול להעיד על אופי פראי או מזג רע.

סוסה בעלת עיניים נעימות המעידות על אופי טוב

הצוואר:
צריך להיות שרירי וממוקם היטב על הכתפיים. צוואר קצר ועבה מצביע על כוח רב ומופיע בסוסים כבדים ואילו צוואר ארוך ומעוגל הנו אלגנטי ומופיע בגזעים כמו טורוברד.

הכתפיים:
צריכות להיות שריריות ובעלות זווית טובה. כתף ישרה מייצרת צעד קצר – אנחנו קוראים לסוסים הללו "מכונות תפירה" שכן התנועה שלהם היא בעיקר מעלה-מטה. הרכיבה עליהם בדרך כלל לא נוחה, אולם יש זנים של סוסי כרכרה שאצלם דווקא מחפשים את התנועה הזו.

רגליים קדמיות:
האמה צריכה להיות ארוכה ושרירית כדי לאפשר מהירות גבוהה. הברכיים צריכות להיות רחבות ושטוחות ללא נפיחות או גושים. עצמות הקאנון צריכות להיות שטוחות מקדימה וקצרות יחסית. כשהקאנון קצר גם הגידים מאחור קצרים וניזוקים פחות. הפסטרן צריך להיות באורך בינוני עם זווית טובה. זווית קהה מידי גורמת לעומס יתר על הגידים ואילו זווית ישרה מידי לא מספיק בולמת זעזועים – עלול לגרום נזק לסוס ואי נוחות לרוכב.

הפרסות:
צריכות להצביע קדימה וכל זוג (קדמיות ואחוריות) צריך להראות תואם. זווית הפרסה צריכה להמשיך את הקו של זווית הפסטרן. הסולייה צריכה להיות בעלת מחוג נקי והחריצים רחבים ועמוקים. 

סולייה בעלת מחוג איכותי

חזה וגוף:
החזה צריך להיות מספיק רחב כך שניתן להעביר כף יד בין הרגליים הקדמיות. הצלעות צריכות להיות מספיק רחבות כדי לאפשר מקום מספק לריאות וללב. הגב צריך להיות ישר, קצר, חזק ושרירי. 

סוס בעל מבנה מצויין

אחוריים:
צריכים להיות שריריים והזנב צריך לצאת בנקודה גבוהה יחסית. שרירי הירך באזור הפנימי של הרגליים האחוריות צריכים להיות מספיק מפותחים כך שהסוס לא ייראה "מחולק" באמצע. מפרק ההוק צריך להיות גדול אך לא נפוח. צריך להיות קו ישר מההוק לאורך הצד האחורי של הרגל.

מבנה הסוס משפיע על הנוחות ברכיבה, על הפוטנציאל הספורטיבי של הסוס ועל הסיכון לפתח בעיות פיזיות כתוצאה מעבודה מאומצת. סוס בעל פרופורציות טובות לא רק נראה יפה יותר – הוא בעל שיווי משקל טוב יותר וסבירות נמוכה לפתח בעיות פיזיות.

ילד הסוסים

בשבוע שעבר התראיינתי לרדיו בפעם הראשונה בחיי. נושא הראיון היה הספר החדש "ילד הסוסים" מאת רופרט אייזקסון. הספר מתאר מקרה אמיתי של תהליך ריפוי של ילד אוטיסט, באמצעות רכיבה על סוסים וריפוי שאמאני.

הספר נשלח אלינו למרכז לרכיבה טיפולית בתל-מונד ובתור תולעת ספרים מושבעת נבחרתי לקרוא אותו ולהתראיין עליו. מדובר בספר מקסים המתאר סיפור כואב אך אופטימי של גידול ילד אוטיסט.





רואן הוא בנם של רופרט (הסופר) וקריסטין. הוא ילד יפה תואר, אך כבר בשנותיו הראשונות ההורים מרגישים שמשהו לא בסדר. רואן אינו מתקשר, לא עם ילדים אחרים וגם לא עם הוריו. הוא לא מדבר ורק ממלמל לעצמו דברים לא ברורים. הוא סובל מהתפרצויות זעם קשות, מהתנהגות כפייתית, חרדה והיפראקטיביות קיצונית. בגיל 5 הוא עדיין לא שולט בצרכיו ובקיצור חיי משפחתם קשים מנשוא.

רופרט וקריסטין משקיעים הכל בטיפולים לרואן - את מרצם, זמנם וכספם. הם הולכים למומחים הגדולים ביותר אך ללא הואיל. ככל שרואן גדל מצבו רק מחמיר. הדבר היחיד שמרגיע קצת את רואן הוא טיולים בטבע. יום אחד, כשרופרט ורואן מטיילים באזור ביתם, הם מגיעים לחוות סוסים פרטית של אחד השכנים. רואן רץ לתוך המרעה ונעצר ליד סוסה מבוגרת בשם בטסי. רופרט לא מספיק לעצור את רואן וחושש שהסוסה תרמוס אותו, אך באופן מדהים הסוסה מתייחסת לרואן בכבוד ובעדינות. שפת הגוף של בטסי מסמנת כניעה ורוך כלפי רואן. רופרט מחליט לבקש רשות מהשכן לרכוב עם רואן על בטסי. כמעט מידי יום הם יוצאים לטיולי רכיבה וההשפעה על רואן כמעט מיסטית: הוא נרגע, צוחק, נהנה, ואף מתחיל בהדרגה לתקשר עם אביו.

דבר נוסף שהשפיע בעבר לטובה על רואן היה מפגש עם שאמאנים בושמנים מאפריקה. רופרט סיקר את סיפורם במהלך תקופה ארוכה בה למד על יכולות הריפוי שלהם. בעקבות המפגשים עם בטסי והשאמאנים רופרט מחליט לקחת את משפחתו להרפתקאה המשלבת רכיבה על סוסים וריפוי על ידי שאמאנים. במשך חודשים ארוכים הוא מתכנן מסע של מספר שבועות במונגוליה – ארץ המשלבת מסורת עתיקה של רכיבה על סוסים עם מסורת עתיקה של ריפוי שאמאני.

המשפחה נתקלת בלא מעט מכשולים וקשיים במסעם המופלא, אך הסוף הוא אופטימי והספר מומלץ בחום. בנוסף מומלץ בחום לצפות בסרט שהפיק רופרט על המסע ובו ניתן לראות את השינוי שחל ברואן ואת הנופים המרהיבים של מונגוליה.

כששבה המשפחה לביתה הקימו רופרט וקריסטין חוות סוסים מיוחדת בה הם עוזרים לילדים עם צרכים מיוחדים ובעיקר לילדים אוטיסטים. מומלץ גם לבקר באתר שלהם.