יום שבת, 10 בספטמבר 2011

רז ניצני - פאבו קאפ


בפוסט הקודם התחלתי לספר על הסוס פאצ'ינו. הסוס היה שייך לבחורה בשם אליזבת שרכשה אותו בגיל צעיר. פאצ'ינו עבר את האילוף הראשוני שלו בהקסחון ובגיל 3.5 התחלתי  לרכב עליו. אליזבת מאוד רצתה שאתחרה איתו, בשביל הסטטוס והכבוד של בעלת סוס מתחרה. פאצ'ינו הזכיר סוס ערבי (קצת לחוץ עם לבן בעיניים) ולכן לינוס ממש לא חיבב אותו. אליזבת רצתה שאתחרה עם פאצ'ינו בתחרות אזורית לסוסים צעירים בשם "פאבו קאפ".




התחרות מתקיימת בקיץ אחת לשנה (בחודשים יוני/יולי) והיא מיועדת לסוסים בני 4-5. מותר להציג כל סוס פעם בשנה ומי שמקבל מעל 69% עולה לחצי הגמר ואחרי סינון נוסף גם לגמר (תחרויות ארציות המתקיימות בסוף אוגוסט). 25 הזוכים בחצי הגמר עולים לגמר. כל הסוסים שעלו לגמר מוזמנים בשנה הבאה לאימונים לקראת אליפות העולם. האימונים  נערכים על ידי שלושה בוחנים מקצועיים הבוחרים את חמשת הסוסים הטובים ביותר שייצגו את הולנד באליפות העולם לסוסים צעירים (תחרות יוקרתית מאוד). האליפות נחלקת לשתי תחרויות לסוסים בני 5 וסוסים בני 6. בדרך כלל הרוכבים בתחרויות הללו הם החזקים והמנוסים ביותר. בעלים של סוסים איכותיים יבקשו מהרוכבים הבולטים להכין ולהציג את הסוסים שלהם בתחרויות. הרבה סטליונים (סוסי הרבעה) מוצלחים מתגלים בתחרויות ומתחילים להרביע לאחריהן.

ובחזרה לתחרות האזורית. השיפוט בתחרות נעשה על ידי שלושה שופטים המתמחים ברבייה ובהשבחת הגזע. השופטים בוחנים את טכניקת העבודה של הסוס, המבנה, הנשיאה העצמית, חופשיות הצעד, הגמישות, החוזק והמקצבים. בתחרות רוכבים 2-3 צמדים במגרש (לעיתים קרובות על מגרש דשא), כאשר הקבוצות מופרדות לנקבות, זכרים וסטליונים. מדובר כמובן בסוסים שלא מכירים אחד את השני. הכרוז אומר איזה תרגיל יש לבצע וכולם מבצעים בו-זמנית. מדובר בתרגילים מאוד בסיסיים והרוכבים משתדלים לא להתקרב אחד לשני כדי שיוכלו להציג את הסוס בצורה הטובה ביותר. 




סוסים בני 4 (שבדרך כלל מתחילים להתאמן רק חצי שנה לפני התחרות) נדרשים להציג את כל המקצבים, טרוט מאורך וקנטר מאורך, לג יילד (כניעה לרגל), מעגלים של 20 מטר קוטר בטרוט ובקנטר ומעברים (מעברים טובים מעידים על יכולת שחרור הגב של הסוס). סוסים בני 5 נדרשים להציג שולדר אין (כתף פנימה) ומעברים למקצב מאורך ומכונס. כמו כן מצפים  השופטים מסוסים בני 5 לשאת את עצמם טוב יותר. התרגילים דומים לרמה גימל, אם כי  הדגש הוא על הכישרון והאתלטיות של הסוס. למשל אם הסוס צוהל או מרים את הראש במהלך המקצה, לאו דווקא ירד הציון. אם ההתנהגות חוזרת ונשנית היא תתבטא בציון על צייתנות. 

בסוף המקצה כל הצמדים עומדים במרכז המגרש. הסוס צריך לעמוד בצורה מרובעת (רגליים קדמיות ואחוריות באותו קו) עם הראש קצת מורם. השופטים בוחנים את הסוסים מקרוב ונותנים ציון על מבנה הסוס (בוחנים את אורך הגב, את הפרסות וכו'). בדרך כלל כל מקצה נמשך בין 10-15 דקות.
הצמדים שקיבלו ציון הגבוה מ- 69%, עולים לתחרות חצי גמר הארצית. בטקס חלוקת הפרסים מבצעים הצמדים מספר סיבובי טרוט וקנטר במהלכם מסבירים השופטים לקהל מדוע נבחרו הסוסים המנצחים ומהן החוזקות והחולשות של כל סוס. 




אני ופאצ'ינו יצאנו לתחרות בפעם הראשונה כשהיה בן 4. פאצ'ינו נחשב לסוס קטן מאוד בהולנד (רק 163 ס"מ בגבנון) ובגיל 4 עוד לא היה מרשים כל כך. הוא התפתח בגיל מאוחר יותר אז גם למד לעשות טרוט מאוד מיוחד. האימונים לתחרות התרכזו בעבודה על התנועה עם הרבה טרוט מאורך, קנטר מאורך ועבודה על שיווי המשקל במעגלים ובתנועות. התאמנו הרבה במגרש החיצוני כדי להרגיל את פאצ'ינו לרעש ולמראות חדשים. 

החימום בתחרות התבצע על דשא גדול (80*60 מטר) עם עוד 50-60 סוסים! במקביל נערכה תחרות בה הציגו סוסות וסייחים כך שהיה הרבה רעש ובלגן. לפני התחרות התחרינו רק פעם אחת (התחרות הראשונה שלי בהולנד ושל פאצ'ינו בכלל) ברמה גימל כדי לקבל קצת ניסיון. מדובר בחצי שנה בלבד אחרי שהגעתי להולנד. לתחרויות הראשונות הייתי יוצאת רק עם אליזבת והיה קשה מאוד כי היא הייתה אפילו יותר לחוצה ממני. את המבחנים בתחרויות הקריאו בהולנדית כך שחלק מההכנה לתחרות הייתה לפרש מילה במילה במבחנים כדי להבין מה מקריאים לי. למרות כל הקשיים הגענו לאחד מחמשת המקומות הראשונים בתחרות האזורית ועלינו לחצי הגמר. לגמר לא עלינו, אבל מדובר בכל אופן בהישג מרשים לכל הדעות.

מאסוס לסוס

 



אני מכירה את קטיה בארי כאוהבת סוסים מושבעת ורוכבת מצויינת ונלהבת. כשעבדתי בבקרים בחוות טוקסנה וחשבתי שאני מגיעה מוקדם (בשעה 7:00 בבוקר), קטיה כבר הייתה על הסוס בעיצומה של הרכיבה. קטיה נשואה לרועי ואם צעירה ונמרצת לשלושה ילדים. קטיה עובדת במשרה מלאה בחברת תרופות בתור Clinical Research Associate (מחקרים קליניים) ובזמנה הפנוי (בדרך כלל מוקדם מאוד בבוקר) רוכבת על סוסים בהדרכתו של טל גורן. קטיה מחזיקה בתואר B.Sc במדעי בע"ח, ומוסמכת כמטפלת באמצעות בע"ח וכמדריכה לרכיבה טיפולית. וחוץ מכל זה קטיה גם מצאה זמן להשתלם באנגליה במוסד המוכר Equinenergy Ltd, המתמחה בעיסוי ספורטיבי לסוסים ומוכרת בתור Equine Body Worker. בפוסט הבא נפרוס בפניכם את יתרונות העיסוי הספורטיבי לסוסים כפי שניתן על ידי EBW.




אז למה הסוס שלי בכלל צריך עיסוי? נתחיל מכך שאני באופן אישי לא הייתי מתנגדת לעיסוי מפעם לפעם וקטיה מספרת שכך גם הסוסים. רובם נהנים מהעיסוי הנמשך כשעה וחצי, אך יש הרבה לכך מעבר להנאה. האם נתקלתם במצב שהסוס שלכם הביע התנגדות לבצע תרגיל כלשהו (בעיקר תרגיל שביצע בעבר בקלות)? ייתכן שהבעייה נובעת מכאב כלשהו ולאו דווקא ממצב רוח עגום.. הסוסים שלנו, בין אם משמשים לדרסז', קפיצות, רכיבה מערבית, סיבולת, מרוצים וכו', הינם ספורטאים המאמצים את גופם. הם זקוקים לטיפול מונע ומשמר והעיסוי הנו פתרון טבעי ומהנה. 




קטיה משתמשת בנקודות לחיצה ומתיחות פאסיביות כדי לטפל ברגישות של השרירים. העיסוי מפחית את שחיקת הגוף, מאריך את תקופת הביצועים, משפר את טווחי התנועה והסיבולת ומקל על מתח השרירים ועל עיוותים הקיימים בהם. קטיה מתמקדמת בשרירים שאינם מתפקדים כהלכה ועלולים להגביל את טווחי התנועה ולגרום לאי נוחות וכאבים אצל הסוס. כמו כן מטפלת קטיה באזורים פצועים או מנותחים בהם נוצרו רקמות צלקתיות המפעילות לחץ על אזורים סמוכים. באמצעות העיסוי ניתן לגלות עיוותים במרקם השרירים ולמנוע התפתחות בעייה מורכבת יותר.




כמונו, גם הסוסים אינם נינוחים כאשר הם חשים בכאב. הכאב מתבטא בהתנהגותם וברמת הביצועים שלהם. דוגמאות להשפעות הכאב על הסוס הינן הגבלת טווחי התנועה, חוסר גמישות, תנועה "תקועה" ולא חלקה, התנגדות לביצוע תרגילים מסויימים, עצבנות בזמן הטיפול ורגישות יתר. בנוסף על כל היתרונות, העיסוי משפר את מקצבי הסוס, מעודד זרימת דם ומפחית רגישות יתר למגע. 




הטיפול שקטיה מעניקה מתבצע בתאום עם הוטרינר המטפל ועם שיטות האימון של הסוס. הניסיון רב השנים שצברה קטיה ברכיבה ובטיפול בסוסים מאפשר לה לחוש את הסוס ולהתאים לו את הטיפול הטוב ביותר. 

לפרטים נוספים ניתן ליצור קשר עם קטיה במייל: beerir@012.net.il

יום שבת, 3 בספטמבר 2011

רז ניצני - ימים ראשונים


וכעת אנו שבים לסיפורה של רז ניצני ולימיה הראשונים בחוות הקסחון שבהולנד.
 
 המשושה של חוות הקסחון

כשהגעתי לחווה בתום הצבא, הצוות היה מורכב משני סטאז'רים של דרנר (בי"ס למנהלי חוות ולמדריכי רכיבה) ושני עובדים. תמר למדה בדרנר פעם בשבוע (בתכנית מיוחדת לרוכבים מתחרים) ובשאר הזמן עבדה גם היא בחווה. לורנס למד כל בוקר ופעם בשבוע נסע גם הוא ללמוד בדרנר (באותה תכנית כמו  תמר). אחר הצהריים היה מצטרף לצוות ורוכב על הסוסים. הסטאז'רים ישנו בעליית הגג בבית של לינוס, שם גם אני ישנתי בביקורי הראשון בחווה. הסטאז'רים והעובדים עבדו בתמורה לאחזקת הסוסים שלהם בחווה ובתמורה לשיעורי רכיבה. 


סוסים במרעה


כל יום החל בשעה שבע בבוקר והעבודה כללה ניקוי תאים, האכלה, טאטוא, לונג'ים לסוסים צעירים ושחרור סוסים במרעה. התפקיד של תמר ולורנס היה לרכב ובשל הקשר הטוב שנרקם ביני לבין תמר, התפקיד שקיבלתי היה לעזור לה ברכיבות. לינוס שיכן את תמר בבית קטן ונחמד והיא הציעה לי לגור איתה. בדיעבד נראה שמהלך זה תרם רבות להחלטתי להישאר בהולנד. תנאי המגורים של הסטז'רים היו בסדר גמור, אבל לאורך זמן קשה להסתדר בלי פרטיות ועם שותפים שמתחלפים כל כמה חודשים. לינוס ואריקה (אשתו) היו מאוד חמים ופתוחים וביתם היה תמיד פתוח בפני צוות החווה. לדוגמה את כל הארוחות אכלנו יחד כל יום אצלם בבית. 


המגרש המקורה


מהבוקר עד שש בערב הייתי עוזרת לתמר ומאכפת בשבילה את הסוסים. בצהריים עשינו הפסקה של חצי שעה וחזרנו לעבוד. היה לנו סדר קבוע של רכיבות מידי יום ולאט לאט גם עזרתי לתמר לזכור אותו. בהתחלה רק איכפתי סוסים, הבאתי אותם למגרש וטיפלתי בהם בסיום הרכיבה. בהדרגה תמר החלה לתת לי גם לרכב קצת. הייתי למשל מחממת את הסוסים בהליכה. לפעמים היה מדובר בסוסים חמים שאחרי 10-15 דקות הליכה התחילו ממש להשתולל. תמר לימדה אותי להרגיש את קצב ההליכה ואיך רגליי הסוס צריכות לנוע  בהליכה. אם הייתי עושה טעויות תמר הייתה מיידעת אותי תוך צעקות רמות. הרגשתי שמאוד רוצים ללמד אותי, אבל שאסור לי לטעות יותר מפעם אחת. ידעתי שרוכבים שאינם מוכשרים לעולם לא יזכו לעלות על סוסים טובים באמת.

אחר הצהריים היינו עובדות בלונג' עם סוסים צעירים. תמר הייתה מחזיקה את הסוס ואני הייתי רוכבת. בהולנד מאוד מקובל שמישהו עוזר מהקרקע במהלך האימון. כל שנה היו אצלנו 5-6 סוסים צעירים באימון. בשלב מסויים הוחלט שאני אאמן שני סוסים צעירים בני שלוש, בהשגחה של תמר כמובן. הייתי צריכה לשחרר אותם כל יום, לטפל בהם ולרכב עליהם 4-5 פעמים בשבוע במשך 10-15 דקות. את האימונים הראשונים עשינו במגרש קטן וסגור בגודל 15*30 מטר. כך הסוס הצעיר היה מרוכז רק ברוכב בלי הפרעות מבחוץ.  השתמשנו במגרש זה גם לאימון של סוסים בעייתיים. 


 המסדרון בחווה


עם הזמן תמר החלה לתת לי להרגיש תנועות מסויימות (כמו טרוט מאורך או שולדר אין) על הסוסים שהיא אימנה. למדתי מהרכיבות האלה המון. הייתי מסתכלת על תמר רוכבת תנועה מסויימת ואז עולה על הסוס ומבצעת רק את התנועה הזו. תמר מאוד דאגה לסוסים שלה ולכן הייתה מאוד קשוחה. הייתי צריכה ללמוד הכל מהר מאוד ומדוייק מאוד. הרכיבות הכריחו אותי להישאר מרוכזת ולתת בכל רגע את הכי טוב שלי. וכך למעשה למדתי איך לאמן את הסוסים שלי.

בשלב מסויים קיבלתי לאימון סוס בן 4, שהיה הכי מתקדם מכל הסוסים עליהם רכבתי עד אז. לסוס קראו פאצ'ינו ואריקה אימנה אותו עד שנכנסה להריון. פאצ'ינו היה סוס פרטי שהגיע לאימון בחווה (ולכן גם נתנו לי לרכב עליו). הוא לא ידע כמעט כלום ורכבתי עליו בשיעור קבוצתי שבועי שאריקה העבירה לכל הצוות. זה היה השיעור הרשמי, אך במהלך השבוע תמר העבירה לי שיעורים קצרים ולינוס היה מכריח אותי לרשום כל מה שלמדתי. לפחות הוא הרשה לי בדרך כלל לרשום בעברית (ולא בהולנדית), אך לפעמים הייתי צריכה גם להגיש לו את זה... הרעיון הוא שלכל תרגיל ברכיבה יש סדר פעולות. כל מה שצריך הוא לזכור אותו ולהשתמש במידת הצורך. באימון של סוסים צעירים משתמשים באותו סדר פעולות וכך מתאפשר לבצע גם איתם תרגילים מתקדמים ללא בעייה. בדרך כלל הסוסים הצעירים מגיבים מהר מאוד, אם משתמשים בגוף כמו שצריך. הם כמו ילדים - לומדים מהר כי עדיין לא פיתחו הרגלים רעים. 


 רז ופאצ'ינו


אחר הצהריים לינוס נסע לפרזל סוסים מחוץ לחווה וכשחזר בערב היה רוכב. בכל הרכיבות שלו הייתי מאכפת את הסוסים ומסתכלת עליו רוכב, גם אם המשיך לרכב עד אמצע הלילה. למדתי המון בערבים האלה. למעשה אחר הצהריים הייתי מאכפת סוסים לתמר, לורנס ולינוס. לפעמים מרוב עבודה לא הספקתי לאמן את הסוסים שלי וזה היה מאוד מאכזב. הימים היו מאוד ארוכים, היה קשה למצוא זמן ולפעמים הצלחתי לעלות לרכב רק אחרי ארוחת הערב. לפעמים הייתי כל כך עייפה שנרדמתי בישיבה תוך כדי עבודה. בדיעבד אני מבינה שכדי לקבל הייתי צריכה לתת את כל כולי. זאת הסיבה שמההתחלה איכפתי סוסים במקום לעשות את העבודות "השחורות" ששאר הצוות עשה. אני חושבת שכל רוכב שמתחרה בחו"ל צריך להתחיל למדוד כמה הוא מקבל רק אחרי שנה של עבודה קשה. בשבילי זו הייתה תקופה בה למדתי המון ולמזלי צוות החווה השקיע בי מעל ומעבר כדי שאהיה רוכבת טובה. ברור לי שהיום המצב כבר שונה, הרבה יותר מסובך להשתלב באותו אופן בחיי החווה והיה לי מזל גדול שמההתחלה יצרתי קשרים טובים עם לינוס, תמר והצוות.