רז ניצני, רוכבת ומאמנת דרסז' מקצועית, שבה אלינו לארץ לאחר 10 וחצי שנים בגולה. בחודשים האחרונים שמעתי עליה המון - שהיא רוכבת נהדרת ומאוד מצליחה בהולנד, אבל שום דבר לא הכין אותי למפגש איתה...
המפגש הראשון שלי עם רז היה בקליניקת שיפוט שהתקיימה בחורף בחוות מרלט שבכפר מונאש. כשחילקתי לשופטים את טפסי המבחנים כמעט ודילגתי על רז שנראתה לי צעירה מאוד (לא היו לי מספיק טפסים אז שמרתי אותם לשופטים הותיקים שהכרתי). מאז כבר הספיקה רז להיכנס למצבת השופטים שלנו והיא עושה עבודה רצינית ומסורה גם בתחום זה.
אני חייבת להודות שמהרגע הראשון ששמעתי על רז, סיפורה ריתק אותי ונגע לליבי - בחורה צעירה וחדורת מוטיבציה שמהמרת על הכל כדי להגשים את החלום ולהיות הרוכבת הטובה ביותר שהיא מסוגלת להיות. אני חושבת שכולנו יכולים ללמוד המון מהסיפור של רז ולכן בחרתי להביא אותו כאן, פרק אחר פרק. אז הנה הסיפור השלם, כפי שסופר על ידי רז ניצני.
בשנת 1999, כשהייתי בת 18, זכיתי בתואר אלופת ישראל בדרסז' ברמה ג' ועליתי לרמה ד'. בתחרות
ה- FEI צ'לנג' הבינלאומית שהתקיימה באותה עונה, ניצחתי את הבית כולו (מבין כל המדינות המשתתפות) ברמת ה- ADVANCED. בשל ההישגים המרשימים הוענק לי מעמד של ספורטאית מצטיינת בזמן השירות הצבאי. ספורטאי מצטיין יכול לצאת לחופש לפני תחרויות לצרכי אימון וכן לטוס לחו"ל לתקופה של עד חודשיים לאותה מטרה.
בשלב זה התחלתי לתכנן את עתידי. שמעתי על רוכבים ישראלים רבים שהתאכזבו מאוד מהניסיון לבנות קריירה בחו"ל, ואילו המאמן שלי דאז (טל גורן) התעקש שבארץ אין לי לאן להתקדם. החלטתי לנצל את ההזדמנות שהעניק לי הצבא ולנסוע להולנד לשישה שבועות כדי לבדוק את השטח.
טל הכיר את הבעלים של חוות אקסחון ההולנדית, לינוס ואן לירן, וקישר ביננו. באותה תקופה התאמנו בחווה והצליחו מאוד שני רוכבים צעירים בגילי ולכן החלטנו שזוהי החווה בשבילי. אפשר לומר שזו הייתה אהבה ממבט ראשון. לינוס התרשם מהרכיבה שלי, כך שכבר בימים הראשונים רכבתי על שניים או שלושה סוסים מידי יום. בשאר הזמן הייתי הסייסת (groom) של תמר, אחת הרוכבות הצעירות והמצליחות בחווה, ובעיקר איכפתי סוסים וטיפלתי בהם. תמר נתנה לי מידי יום להרגיש תנועות דרסז' ברמה מתקדמת יותר ממה שהכרתי, כמו טרוט ארוך ומעבר פשוט מהליכה לקנטר. למדתי המון בתקופה הקצרה הזו והבנתי שכאן נמצא עתידי.
