רז ניצני - ימים ראשונים

וכעת אנו שבים לסיפורה של רז ניצני ולימיה הראשונים בחוות הקסחון שבהולנד.

 

 המשושה של חוות הקסחון

כשהגעתי לחווה בתום הצבא, הצוות היה מורכב משני סטאז'רים של דרנר (בי"ס למנהלי חוות ולמדריכי רכיבה) ושני עובדים. תמר למדה בדרנר פעם בשבוע (בתכנית מיוחדת לרוכבים מתחרים) ובשאר הזמן עבדה גם היא בחווה. לורנס למד כל בוקר ופעם בשבוע נסע גם הוא ללמוד בדרנר (באותה תכנית כמו  תמר). אחר הצהריים היה מצטרף לצוות ורוכב על הסוסים. הסטאז'רים ישנו בעליית הגג בבית של לינוס, שם גם אני ישנתי בביקורי הראשון בחווה. הסטאז'רים והעובדים עבדו בתמורה לאחזקת הסוסים שלהם בחווה ובתמורה לשיעורי רכיבה. 

סוסים במרעה

כל יום החל בשעה שבע בבוקר והעבודה כללה ניקוי תאים, האכלה, טאטוא, לונג'ים לסוסים צעירים ושחרור סוסים במרעה. התפקיד של תמר ולורנס היה לרכב ובשל הקשר הטוב שנרקם ביני לבין תמר, התפקיד שקיבלתי היה לעזור לה ברכיבות. לינוס שיכן את תמר בבית קטן ונחמד והיא הציעה לי לגור איתה. בדיעבד נראה שמהלך זה תרם רבות להחלטתי להישאר בהולנד. תנאי המגורים של הסטז'רים היו בסדר גמור, אבל לאורך זמן קשה להסתדר בלי פרטיות ועם שותפים שמתחלפים כל כמה חודשים. לינוס ואריקה (אשתו) היו מאוד חמים ופתוחים וביתם היה תמיד פתוח בפני צוות החווה. לדוגמה את כל הארוחות אכלנו יחד כל יום אצלם בבית. 

המגרש המקורה

מהבוקר עד שש בערב הייתי עוזרת לתמר ומאכפת בשבילה את הסוסים. בצהריים עשינו הפסקה של חצי שעה וחזרנו לעבוד. היה לנו סדר קבוע של רכיבות מידי יום ולאט לאט גם עזרתי לתמר לזכור אותו. בהתחלה רק איכפתי סוסים, הבאתי אותם למגרש וטיפלתי בהם בסיום הרכיבה. בהדרגה תמר החלה לתת לי גם לרכב קצת. הייתי למשל מחממת את הסוסים בהליכה. לפעמים היה מדובר בסוסים חמים שאחרי 10-15 דקות הליכה התחילו ממש להשתולל. תמר לימדה אותי להרגיש את קצב ההליכה ואיך רגליי הסוס צריכות לנוע  בהליכה. אם הייתי עושה טעויות תמר הייתה מיידעת אותי תוך צעקות רמות. הרגשתי שמאוד רוצים ללמד אותי, אבל שאסור לי לטעות יותר מפעם אחת. ידעתי שרוכבים שאינם מוכשרים לעולם לא יזכו לעלות על סוסים טובים באמת.

אחר הצהריים היינו עובדות בלונג' עם סוסים צעירים. תמר הייתה מחזיקה את הסוס ואני הייתי רוכבת. בהולנד מאוד מקובל שמישהו עוזר מהקרקע במהלך האימון. כל שנה היו אצלנו 5-6 סוסים צעירים באימון. בשלב מסויים הוחלט שאני אאמן שני סוסים צעירים בני שלוש, בהשגחה של תמר כמובן. הייתי צריכה לשחרר אותם כל יום, לטפל בהם ולרכב עליהם 4-5 פעמים בשבוע במשך 10-15 דקות. את האימונים הראשונים עשינו במגרש קטן וסגור בגודל 15*30 מטר. כך הסוס הצעיר היה מרוכז רק ברוכב בלי הפרעות מבחוץ.  השתמשנו במגרש זה גם לאימון של סוסים בעייתיים. 

 המסדרון בחווה

עם הזמן תמר החלה לתת לי להרגיש תנועות מסויימות (כמו טרוט מאורך או שולדר אין) על הסוסים שהיא אימנה. למדתי מהרכיבות האלה המון. הייתי מסתכלת על תמר רוכבת תנועה מסויימת ואז עולה על הסוס ומבצעת רק את התנועה הזו. תמר מאוד דאגה לסוסים שלה ולכן הייתה מאוד קשוחה. הייתי צריכה ללמוד הכל מהר מאוד ומדוייק מאוד. הרכיבות הכריחו אותי להישאר מרוכזת ולתת בכל רגע את הכי טוב שלי. וכך למעשה למדתי איך לאמן את הסוסים שלי.

בשלב מסויים קיבלתי לאימון סוס בן 4, שהיה הכי מתקדם מכל הסוסים עליהם רכבתי עד אז. לסוס קראו פאצ'ינו ואריקה אימנה אותו עד שנכנסה להריון. פאצ'ינו היה סוס פרטי שהגיע לאימון בחווה (ולכן גם נתנו לי לרכב עליו). הוא לא ידע כמעט כלום ורכבתי עליו בשיעור קבוצתי שבועי שאריקה העבירה לכל הצוות. זה היה השיעור הרשמי, אך במהלך השבוע תמר העבירה לי שיעורים קצרים ולינוס היה מכריח אותי לרשום כל מה שלמדתי. לפחות הוא הרשה לי בדרך כלל לרשום בעברית (ולא בהולנדית), אך לפעמים הייתי צריכה גם להגיש לו את זה... הרעיון הוא שלכל תרגיל ברכיבה יש סדר פעולות. כל מה שצריך הוא לזכור אותו ולהשתמש במידת הצורך. באימון של סוסים צעירים משתמשים באותו סדר פעולות וכך מתאפשר לבצע גם איתם תרגילים מתקדמים ללא בעייה. בדרך כלל הסוסים הצעירים מגיבים מהר מאוד, אם משתמשים בגוף כמו שצריך. הם כמו ילדים - לומדים מהר כי עדיין לא פיתחו הרגלים רעים. 

 רז ופאצ'ינו

אחר הצהריים לינוס נסע לפרזל סוסים מחוץ לחווה וכשחזר בערב היה רוכב. בכל הרכיבות שלו הייתי מאכפת את הסוסים ומסתכלת עליו רוכב, גם אם המשיך לרכב עד אמצע הלילה. למדתי המון בערבים האלה. למעשה אחר הצהריים הייתי מאכפת סוסים לתמר, לורנס ולינוס. לפעמים מרוב עבודה לא הספקתי לאמן את הסוסים שלי וזה היה מאוד מאכזב. הימים היו מאוד ארוכים, היה קשה למצוא זמן ולפעמים הצלחתי לעלות לרכב רק אחרי ארוחת הערב. לפעמים הייתי כל כך עייפה שנרדמתי בישיבה תוך כדי עבודה. בדיעבד אני מבינה שכדי לקבל הייתי צריכה לתת את כל כולי. זאת הסיבה שמההתחלה איכפתי סוסים במקום לעשות את העבודות "השחורות" ששאר הצוות עשה. אני חושבת שכל רוכב שמתחרה בחו"ל צריך להתחיל למדוד כמה הוא מקבל רק אחרי שנה של עבודה קשה. בשבילי זו הייתה תקופה בה למדתי המון ולמזלי צוות החווה השקיע בי מעל ומעבר כדי שאהיה רוכבת טובה. ברור לי שהיום המצב כבר שונה, הרבה יותר מסובך להשתלב באותו אופן בחיי החווה והיה לי מזל גדול שמההתחלה יצרתי קשרים טובים עם לינוס, תמר והצוות.

לונדון לא מחכה לי

אנו נאלצות לקטוע מעט את רצף הסיפור של רז בהולנד, כדי לעדכן שרז הופיעה בטלוויזיה, בתכנית של לונדון וקירשנבאום. מסתבר שסיפור מכירתו של טוטילס (הסוס ההולנדי)  לגרמניה מעניין גם אנשים מחוץ לענף הדרסז'. מכיוון שרז רכבה בהולנד בתקופה שטוטילס החל לפרוץ ומכירה מקרוב את יחסי הכוחות בין שתי מעצמות הדרסז', באופן טבעי התקשרו אליה מהתכנית כשחיפשו מומחה לנושא. אז הנה הסיפור כפי שרז חוותה אותו.

במשך יומיים קיבלתי מספר טלפונים מהתחקירנית של התכנית "לונדון את קירשנבאום". הם חיפשו מישהו שיוכל להסביר את הסיפור של טוטילס, סוס הולנדי שנמכר בהרבה כסף לגרמניה וקשור למאבק הכוחות בין שתי מעצמות הדרסז'. מכיוון שהתחום איננו מוכר כלל בארץ, הסברתי לתחקירנית מהו הספורט הזה, על הרמות השונות ועל רמת הגרנד פרי. הסברתי שמבחינה היסטורית שימש הדרסז' לאימון סוסי מלחמה. סוס מלחמה צריך להיות רגיש מאוד לרוכב כדי שיוכל במהלך הקרב לבצע את הפקודות במהירות. סוסי מלחמה יצאו לקרבות רק מגיל 8, אז הגיעו לרמת החדות הנדרשת. הראיון בתכנית היה קצר מאוד ומכיוון שמדובר בנושא מעניין ושנוי במחלוקת החלטתי לשפוך עליו עוד קצת אור.

טוטילס (המכונה טוטו) היה סוס בבעלות משפחת פישר, משפחה אמידה מאוד בהולנד. כשהיה צעיר רכבה עליו טוסקה פישר, אם המשפחה. היא התחרתה איתו באליפות העולם ולא הגיע להישגים מרשימים במיוחד. הוא היה סוס מפוזר אך מאוד גמיש. כשטוטו היה בן שש החליטה טוסקה להעביר אותו לאימון אצל אדוארד גל, שבדיוק מכר את סוסו האגדי לינג (סוס יפהפה עם צעד מדהים). כבר בהתחלה החיבור בין השניים היה מצויין וטוטו הצטייר כסוס רגיש, אינטיליגנטי ובעל רצון ללמוד. בתחילה התחרו ברמת PSG וכבר אז טוטו היה אתלטי מאוד, מיוחד ומרשים. הצמד עשה לא מעט טעויות במבחנים, אך האיכות הייתה מצויינת. תוך שנה הצמד כבר החל להתחרות ברמת הגרנד פרי. גם כאן היו טעויות קטנות של חוסר ניסיון, אך כבר בהתחלה היה ברור שזהו צמד שעוד לא נראה כמותו. מתחרות לתחרות הצמד השתפר ובשלב מסויים נהיה מחזה מלבב במיוחד, ממש אטרקצייה. אדוארד וטוטו החלו לשבור שיאים בזה אחר זה. בתחילה שברו את שיא העולם שקבעה אנקי ואן גרונסבן ההולדנית (זוכת שלוש מדליות זהב אולימפיות רצופות עם סוסים שונים). הם שברו שיאים של עצמם ובלונדון שברו לראשונה את השיא של 90% במבחן דרסז'. אנקי, שעד אז שלטה בענף באופן בלתי מעורער והתחרות היחידה שלה הייתה הגרמנייה איזבל ווירת, החלה לזכות במקומות שני ושלישי.

 

כדי להבין את המשמעות של ניצחון על אנקי נחזור קצת אחורה. במשך שנים גרמניה שלטה בענף הדרסז' בעולם וזכתה במדליות הזהב האולימפיות הקבוצתיות. אנקי הייתה ההולדנית היחידה שהצליחה לזכות במדליות זהב אולימפיות (יחיד) בזכות שיטת העבודה המיוחדת שלה. היא הייתה מסתכלת על סוס כספורטאי, אתלט, ומנתחת אותו באופן מדעי. היא עבדה עם הרבה רגש והשתמשה בידע של פיזיותרפיסטים ווטרינרים כדי ללמוד מבחינה אנטומית איך להגיע עם הסוסים לתוצאות הטובות ביותר. שיטת העבודה של אנקי התפשטה בהולנד וטוטילס הנו מכל הבחינות השיא שלה. במקביל לפריצה של טוטו, ובזכות שיטת האימון וההבנה הרבה, רמת סוסי הדרסז' בתחרויות עלתה מאוד. באותה תקופה הציונים הגבוהים בתחרויות שנעו לפני כן סביב 70%, החלו לעלות ולהגיע אף לציונים של 80%. זו הייתה פריצת הדרך של הולנד וגרמניה נשארה מאחור עם שיטות האימון הקלאסיות יותר. ובכל זאת טוטו ואדוארד היו מקרה מיוחד, וכצמד הם נתנו לרוכבים המון השראה וכיוון לשאוף אליו.

כשטוטילס החל לנצח התקשורת הגרמנית פירסמה שמדובר בסוס קירקס ולא סוס דרסז' אמיתי. אמרו שטוטו נראה לא אמיתי, מכני מאוד ולא טוב באמת. אמרו שמדובר בשושלת יוחסין לא נכונה ובסטליון שאינו מהסוג הקלאסי. דיברו רעות על שיטות האימון בהולנד של סוס עגול מאוד, עמוק וארוך. פירסמו תמונות מאימונים של סוסים שנראו רע מאוד בכוונה כדי לגנות את השיטה. טוטו סימל לכל הדעות את המאבק בין הולנד לגרמניה.

ועם כל זה, אחרי אליפות העולם בקנטאקי (ממנה  חזר הצמד עם שלוש מדליות זהב, אחת מכל יום!) החלו להתפרסם הודעות שטוטו נמכר לגרמניה. לאליפות הגיעו נציגים מחוות שוקום-הול, חוות ההרבעות הגדולה בגרמניה, וצפו בחשאי בטוטו מקרוב. כל העיסקה התרחשה בחשאי ואדוארד לא ידע שום דבר, רק שמע את השמועות. אדוארד חזר להולנד ויצא לתחרות בינלאומית אחרת. בעודו בתחרות יצאה הודעה לעיתונות שטוטו נמכר לגרמניה (ולמרות זאת אדוארד נשאר מרוכז וניצח בתחרות). בתחילה לא ידעו מי ירכב על טוטו, ואף הועלו השערות שאדוארד ימשיך לרכב עליו.

במשך חודש לא ידעו מי יירכב על טוטו אחרי המכירה. בהולנד היו מחאות רבות, ניסו לגייס כסף כדי לרכוש חזרה את הסוס, אבל הסכום היה גבוה מידי. אפילו מלכת הולנד פירסמה מכתב שמדובר בצמד מדהים שאסור לפרק. בינתיים טוטו נלקח לחווה סודית ויצאה הודעה שהרוכבת אן קטרין לינזנהוף (שרכבה בעבר ברמת הגרנד פרי) רכשה את זכויות הספורט שלו. הרוכבים הגדולים של גרמנייה סרבו לרכב על הסוס, מפאת הציפיות האדירות.

כשנה לפני שטוטו נמכר, הבן החורג של אן קטרין, אלכסנדר מתיאס ראט, החל להתברג בין שלושת הרוכבים הטובים בגרמניה. לבסוף התברר שהוא ירכב מעתה על טוטו. פתאום החלה התקשורת הגרמנית להלל את טוטו – איזו אירוניה! ההופעות הראשונות של הצמד לא היו מרשימות במיוחד, אך כבר בתחרות השנייה שלהם קיבלו 85% במבחן המוזיקלי ושברו את שיא גרמניה.

ולסיכום, משפחת פישר שמכרה את טוטו לא חיה את עולם הסוסים. היה להם כיף לבוא לראות את הסוס מנצח, אך ברגע שהופעל עליהם לחץ רב הם נשברו ומכרו למרות ההשלכות. אדוארד וטוטו הפיחו בדרסז' רוח חיים והשראה. כולם נסעו לראות אותם. היום כבר ברור שלמרות המאבק העיקש של גרמנייה טוטו הינו סוס דרסז' אמיתי, שמנצח את כולם והנו האלוף הבלתי מעורער של הענף. העובדה שחוות ההרבעות הגדולה בגרמנייה שילמה עבורו סכום דמיוני של מליוני יורו מוכיחה זאת ללא כל צל של ספק. ולסיכום, שיטת האימון ההולנדית ניצחה ואיתה גם (מה לעשות) הכסף ניצח.

להלן קישור לראיון עם רז (מתחיל בסביבות הדקה ה-31), תהנו!

Night Fever

 

בשבועות האחרונים התחלתי לרכוב על סוס חדש בשם נייט פיבר מחוות דבש שבבצרה. הכוונה היא לעשות עליו פנסיון חלקי ואולי אף להתחרות איתו בעונה הבאה.

מדובר בסוס הולנדי מגזע KWPN בן 16 שנרכש על ידי משרד הביטחון עבור רוכב שנפצע קשה במהלך שירותו הצבאי ובימים אלה מתחרה באירופה בתחרויות דירוג לאולימפיאדת לונדון 2012. לרוכב יש סוס אחר עליו הוא מתחרה בחו"ל, אבל בין תחרות לתחרות הוא מגיע לארץ ורוכב גם על נייט. 

נייט שקט מאוד וקצת עצלן, אבל כשמבקשים ממנו להזיז את עצמו, יש לו צעד יפהפה והמון פוטנציאל. ברכיבה הראשונה היה קצת מפחיד לעלות על סוס שהגב שלו יותר גבוהה מהראש שלי. אבל ברגע שעליתי הרגשתי בבית - הצעד של נייט נעים ונוח בכל המקצבים והוא מאוד ממושמע ומנומס.

 

כרגע אני רוכבת על נייט עם מושכות גרמניות בנוסף למושכות הרגילות. את הגרמניות מחזיקים בידיים עם המושכות הרגילות והן מחוברות למתג ולחגורת הבטן ומעודדות את הסוס להאריך את הצוואר ולעבוד דרך הגוף (הסוס דוחף עם הרגליים האחוריות והאנרגייה עוברת לאורך כל הגוף). בהמשך, אחרי שנייט יהיה רך וגמיש יותר, נוריד את הגרמניות.

בשיעור הראשון שלנו נייט עשה כמה דברים ממש לא צפויים. כשניסיתי לקחת כיפוף חיצוני בקנטר הרגשתי פתאום קפיצה ענקית. המאמן אמר שנייט חשב שמחליפים קנטר (החלפת רגל באויר) ושפשוט צריך לבקש ממנו להחליף חזרה. כדי שנייט לא יחליף את הקנטר שומרים את הרגל החיצונית קצת אחורה כשמבקשים כיפוף חיצוני. בהמשך השיעור הרגשתי שהתנועה בטרוט מאוד גדולה וקפיצית. מסתבר שנייט אוהב להאריך את הצעד כשהוא שמח ומשוחרר. 

ידעתי שנייט סוס מדהים, אבל בחלומות הכי וורודים שלי לא תיארתי לעצמי שאזכה לרכוב על סוס כה איכותי. בינתיים האימונים מאוד קשים, אני עוד לא רגילה לרכיבה על סוס כל כך גדול ועצמתי, אבל זו חוויה מדהימה ואני מקווה שעם הזמן שנינו נתקדם ונשתפר.


תודה לשיר על התמונות :-)

רז ניצני - Team Hexagon

בתקופה שהגעתי להולנד, חוות הקסחון החלה לצבור פופולריות ולהפוך מחווה קטנה ולא מוכרת לאחת החוות הגדולות והמצליחות בהולנד. תמר, הצעירה ממני בשנתיים, ולורנס (הבן של לינוס), הצעיר ממני בשנה, התחרו בקטגוריית Young Riders (רוכבים צעירים עד גיל 21) והגיעו להשגים מרשימים. בהולנד מחולקות רמות הרכיבה לפי גילאים, מתחילים ברמת Juniors (מקביל לרמה ד' בישראל), בהמשך עולים לרמת Young Riders (מקביל לרמת פרי סנט ג'ורג' בישראל) ומעל גיל 21 רוכבים ברמת Seniors (רמת גרנד פרי) בה ניתן להתחרות באולימפיאדה. בכל קבוצת גילאים הרוכבים המדורגים במקומות הראשונים יוצרים נבחרת לאומית המייצגת את הולנד בתחרויות בינלאומיות. מטרת השיטה היא ליצור רוכבים בשלים ומנוסים יותר ברמות הגבוהות. 

לורנס ורוביקיל באחד מסיבובי הניצחון בנבחרת הצעירה של הולנד

תמר ולורנס התאמנו עם לינוס ורכבו על סוסים שלינוס גידל. הסוסים נולדו בחווה, הוריהם הורבעו בחווה ונבחרו בקפידה על ידי לינוס. כשרק הגעתי המגרש הגדול היה בבנייה כך שרכבנו במגרש קטן מאוד (30X15 מטר), לעיתים אף חמישה רוכבים בו-זמנית! כל ערב היה לתמר ולורנס אימון עם לינוס ואני ישבתי וצפיתי בהם וכך למדתי המון. אצל רוב הרוכבים ברמות הגבוהות בהולנד נהוג שהאימונים סגורים בפני קהל (כמו למשל אצל אנקי ואן גרונסבן), כך שהיה לי מזל שיכולתי לצפות באימונים. לורנס נכנס לנבחרת הולנד ברמת Young Riders (היה בין ארבעת הרוכבים הטובים בהולנד ברמה זו) ותמר נכנסה לנבחרת הולנד ברמת Juniors. בהמשך נכנסה תמר לרזרבה של רמת Young Riders ואחרי שנה נכנסה לנבחרת וניצחה את אליפות אירופה.

לורנס רכב על הסטליון (סוס ההרבעה) רוביקיל. לאחר שהשיג תוצאות מרשימות ברמת גרנד פרי, רוביקיל אושר בספר העדר המובחר ביותר של הולנד והחל להרביע סוסות רבות. בין היתר הרביע רוביקיל את רוב הסוסות בחווה והעמיד עדר שלם של סוסים מוצלחים ביותר. עסקי השבחת הסוסים בחווה התחילו ממספר סוסים שגידלה אשתו של לינוס. האשה נהרגה לאחר שסוס בעט בראשה ולינוס, שעסק עד אז בעיקר בפירזול ובהדרכה, החל לעסוק גם בהרבעה. לינוס גדל בכפר בזיילנד (אזור האיים של הולנד) והינו מעין "לוחש לסוסים". הוא למד פירזול, עבד ורכב במספר חוות בהולנד והתחרה בדרסז' (הוא הכיר את המאמן טל גורן בתחרויות). לינוס הנו מנהיג מטבעו ובעל כישרון מולד לאילוף חיות (לא רק סוסים). הוא פיתח שיטה לאמן סוסים באמצעות שיווי המשקל של הרוכב ושימוש בעזרים עדינים. לינוס תמיד מחפש את הדרך שבה לסוס הכי קל להבין מה רוצים ממנו. ואכן, השיטה עובדת ולינוס נודע בכל הולנד בכך שהסוסים הצעירים שלו מבצעים תרגילים ברמה גבוהה מתוך שיתוף פעולה והבנה.

תמר וקירן מנצחים באליפות אירופה לרוכבים צעירים

לינוס עובד מתוך הקשבה לצרכי הסוס הצעיר. בשנה הראשונה לאימון (עד גיל ארבע וחצי לערך) הוא מקפיד לא להתיש את הסוס. זאת מכיוון שברגע שהסוס מתעייף הוא עלול להיפצע. אם הסוס הצעיר רץ במשך רבע שעה כשהוא משוחרר במגרש, זה יהיה זמן האימון שלו. לאט לאט ובהדרגה, כשהסוס מתחזק, דרגת הקושי של האימון עולה. בהתאם לכך, הרבה פעמים היינו רוכבים על הסוסים הצעירים רק עשר דקות או רבע שעה ביום.

המשמעת העצמית של הרוכבים בחווה גבוהה מאוד. אני זוכרת שישבתי לראות סרט בסוף יום עבודה ולינוס סימן לי לשבת ישר כשתקע את אצבעו בגבי. הוא אמר שאי אפשר לשבת ישר ברכיבה אם לא מקפידים על גב ישר במשך כל שעות היום - זהו הרגל. באימונים שלי עם לינוס בתקופה הראשונה, עקב שמאל שלי הייתה מתרוממת למעלה ולא יכולתי לשלוט בזה. לינוס שאל באיזו תנוחה אני ישנה בלילה. מכיוון שישנתי עם רגל שמאל מכופפת מתחת לבטן, הוא הורה לי להפסיק לישון ככה או לישון עם שתי הרגליים מכופפות כדי לאזן. כשמבצעים תרגילים מורכבים וקשים ברכיבה, החולשות הגופניות באות ליידי ביטוי. כמו רוכב שצד אחד של האגן שלו נוטה לקרוס (למשל כשעומדים ונחים על רגל אחת, כך שהאגן לא מאוזן). החולשה תתבטא ברכיבה, בדרך כלל תוך כדי ביצוע של תרגילים מורכבים. לכן חשוב מאוד ליצור הרגלים נכונים ולהקפיד כל הזמן על יציבה נכונה ומאוזנת.

לינוס מכנה את צוות החווה TEAM Hexagon. המשמעות של TEAM על פי לינוס היא: Together Everyone Achieve More. כדי שהחווה תצליח כולם חייבים לתרום, לשתף פעולה ולעזור אחד לשני. למשל כשרוכבים במגרש, עוזרים אחד לשני ומעירים הערות (ולא צריך להיות מדריך מנוסה כדי לעשות זאת). כך למעשה רוכבים כל הזמן בפיקוח, הרכיבה אפקטיבית יותר ויש לה כיוון. כשמישהו מסתכל גם יותר מתאמצים. בנוסף, הרכיבה לצד רוכבים ברמה גבוהה מעוררת השראה ונותנת מוטיבציה להשתפר.

רז ניצני חוזרת

רז ניצני, רוכבת ומאמנת דרסז' מקצועית, שבה אלינו לארץ לאחר 10 וחצי שנים בגולה. בחודשים האחרונים שמעתי עליה המון - שהיא רוכבת נהדרת ומאוד מצליחה בהולנד, אבל שום דבר לא הכין אותי למפגש איתה... 

המפגש הראשון שלי עם רז היה בקליניקת שיפוט שהתקיימה בחורף בחוות מרלט שבכפר מונאש. כשחילקתי לשופטים את טפסי המבחנים כמעט ודילגתי על רז שנראתה לי צעירה מאוד (לא היו לי מספיק טפסים אז שמרתי אותם לשופטים הותיקים שהכרתי). מאז כבר הספיקה רז להיכנס למצבת השופטים שלנו והיא עושה עבודה רצינית ומסורה גם בתחום זה.

אני חייבת להודות שמהרגע הראשון ששמעתי על רז, סיפורה ריתק אותי ונגע לליבי - בחורה צעירה וחדורת מוטיבציה שמהמרת על הכל כדי להגשים את החלום ולהיות הרוכבת הטובה ביותר שהיא מסוגלת להיות. אני חושבת שכולנו יכולים ללמוד המון מהסיפור של רז ולכן בחרתי להביא אותו כאן, פרק אחר פרק. אז הנה הסיפור השלם, כפי שסופר על ידי רז ניצני.

בשנת 1999, כשהייתי בת 18, זכיתי בתואר אלופת ישראל בדרסז' ברמה ג' ועליתי לרמה ד'. בתחרות 

ה- FEI צ'לנג' הבינלאומית שהתקיימה באותה עונה, ניצחתי את הבית כולו (מבין כל המדינות המשתתפות) ברמת ה- ADVANCED. בשל ההישגים המרשימים הוענק לי מעמד של ספורטאית מצטיינת בזמן השירות הצבאי. ספורטאי מצטיין יכול לצאת לחופש לפני תחרויות לצרכי אימון וכן לטוס לחו"ל לתקופה של עד חודשיים לאותה מטרה.

בשלב זה התחלתי לתכנן את עתידי. שמעתי על רוכבים ישראלים רבים שהתאכזבו מאוד מהניסיון לבנות קריירה בחו"ל, ואילו המאמן שלי דאז (טל גורן) התעקש שבארץ אין לי לאן להתקדם. החלטתי לנצל את ההזדמנות שהעניק לי הצבא ולנסוע להולנד לשישה שבועות כדי לבדוק את השטח.

 

טל הכיר את הבעלים של חוות אקסחון ההולנדית, לינוס ואן לירן, וקישר ביננו. באותה תקופה התאמנו בחווה והצליחו מאוד שני רוכבים צעירים בגילי ולכן החלטנו שזוהי החווה בשבילי. אפשר לומר שזו הייתה אהבה ממבט ראשון. לינוס התרשם מהרכיבה שלי, כך שכבר בימים הראשונים רכבתי על שניים או שלושה סוסים מידי יום. בשאר הזמן הייתי הסייסת (groom) של תמר, אחת הרוכבות הצעירות והמצליחות בחווה, ובעיקר איכפתי סוסים וטיפלתי בהם. תמר  נתנה לי מידי יום להרגיש תנועות דרסז' ברמה מתקדמת יותר ממה שהכרתי, כמו טרוט ארוך ומעבר פשוט מהליכה לקנטר. למדתי המון בתקופה הקצרה הזו והבנתי שכאן נמצא עתידי.

במשך עשרת החודשים שנשארו לי בצבא שמרתי על קשר הדוק עם תמר ובסוף הצבא שבתי לחוות אקסחון (פירוש השם הוא משושה על שם ששת תחומי ההתמחות של החווה) ונשארתי שם במשך 10 וחצי שנים. לפני כשלושה חודשים חזרתי ארצה ובפוסטים הבאים אספר את קורותיי בתקופה הקשה, המדהימה והמרתקת שעברה עליי בהולנד.

שלום, אני נוסעת... והפעם להולנד!

כמו שהבטחתי בשבוע שעבר, הנה לכם המשך סיפורה של שיר, והפעם מהולנד. 

לאחר כחודש בגרמניה אלעד נסע לספרד לסבב התחרויות Sunshine Tour (המתקיים שם מידי שנה) ואני המשכתי הלאה לחווה של קווין אולסמאייר בהולנד. קווין הוא חבר של אלעד ולמזלי בדיוק התפנה אצלו בחווה מקום ל"גרום".

 מגרש הרכיבה בהולנד

החווה של קווין ואביו טום גדולה הרבה יותר מהחווה בגרמניה, ולמרות זאת האווירה בה רגועה ונינוחה. אולי מדובר באופי הרגוע של ההולנדים לעומת האופי הפרפקציוניסטי של הגרמנים... בכל אופן ברגע שהגעתי להולנד התחלתי ממש ליהנות ולא רק לעבוד, אולי בגלל שהמנטליות שם מתאימה יותר לישראלים ובעיקר לאנשים עצלנים כמוני :-)

סדר היום בהולנד דומה מאוד לזה שבגרמניה, אך במקום 6 סוסים שצריכים טיפול ואימון מידי יום, יש למעלה מ- 10! בהולנד צוות של 4-5 אנשים: 3 מתמחים שהגיעו ללמוד, בחור בשם רודריגו שעוזר ברכיבות ובניקוי התאים, ופולני בשם לוקאס שעובד הכי קשה והכי ביעילות מכל אדם שאי פעם הכרתי.

עבודות הבוקר מתחילות בשעה 7:00. רודריגו רוכב על 4 סוסים כל יום וקווין על כל השאר. ההבדל המשמעותי בהולנד היה שהתפקיד שלי כלל רכיבה וחימום של הסוסים ולמעשה בכך קיבלתי שדרוג רציני. בהולנד היה מגרש רכיבה חיצוני ובנוסף מגרש מקורה, כך שיכולנו להתאמן בחווה גם כשבחוץ היה קפוא לגמרי.

העבודה בהולנד הייתה מאוד נינוחה, אפילו כשיצאנו לתחרויות או כשבאו לקוחות לבדוק סוסים לקנייה. זה המקום לציין שאלעד וקווין מתפרנסים מרכישת סוסים צעירים ומכירתם ברווח לאחר תקופה של אימון והשתתפות בתחרויות.

קווין מטבעו אדם רגוע עם המון חוש הומור. הוא אפילו יודע קצת עברית (בעיקר קללות..) ודווקא באווירה הנינוחה הזו מצאתי את עצמי עובדת במהירות וביעילות. גם כשהגיע לקוח חשוב והתבקשתי לצחצח את הסוס בשבילו, לא נכנסתי לפאניקה או לחץ, אלא פשוט הגברתי את קצב העבודה והמשכתי כרגיל.

לתחרות הראשונה בהולנד נסעתי רק עם קווין וטום והייתי מאוד לחוצה בגלל ניסיון העבר שלי מתחרויות בגרמניה. הגענו לתחרות, הכנו את הסוס הראשון, טום וקווין הלכו למגרש החימום ואני נשארתי להכין את הסוס הבא. יש לציין כי הסוס עליו מדובר היה סטאליון (לא מסורס) ומאוד משוגע! הסוס החליט שלא ממש מתחשק לו להתחרות, אלא דווקא לבלות במרעה שליד החווה. כשניסיתי להרגיע אותו הוא הסתובב על המקום, ירד מהקרון כאילו בזה הרגע הגענו הביתה, ופתח בדהרה למרעה הסמוך.

 האורוות בהולנד

בשלב זה אחזה בי פאניקה עמוקה וניסיתי לקרוא לעזרה. למרבה המזל טום שמע את ההמולה, חזר בריצה ויחד תפסנו את ספידי (שמו המלא של הסוס הנו Speedy Gonzalez, לא פחות ולא יותר!). טום קיבל הכל בהבנה והרגיע אותי שזה היה יכול לקרות לכל אחד, תוך שהוא מקלל את ספידי ומכסח אותו על התנהוגו הלא ג'נטלמנית בעליל. אני כמובן התנצלתי עמוקות ונאבקתי בדמעות שאיימו לפרוץ כל העת. בתחרויות הבאות כבר הייתי רגועה ושלווה כי ידעתי שיותר גרוע מזה לא יכול להיות.

החוויות שעברתי באירופה תרמו לי המון ואחת המסקנות החשובות הייתה שלהתייעל זה שם המשחק. כשחזרתי לארץ גיליתי שאיכוף סוס, שפעם ארך אצלי חצי שעה, כיום לוקח לי פחות מ-10 דקות. למעשה היום אני יכולה לאכף 3 סוסים ב-10 דקות! גיליתי שגישה חיובית היא מאוד חשובה ולמדתי איך להתמודד עם מגוון רחב של טיפוסים - נחמדים, נוקשים, רגישים, קפדנים, או פשוט מצחיקים!

לסיכום הייתה זו תקופה בונה ומלמדת ביותר. תקופה חווייתית שבחלק ממנה הייתי על סף בכי וקריסה פיזית, אך  לרוב עם חיוך עצום על הפנים. אני מודה ליקום שהעניק לי את ההזדמנות הזו ולעצמי שהשכלתי לנצל אותה.


מקווה שנהניתם מסיפורה של שיר. אני יכולה לומר שלמדתי הרבה ושהחשק שלי לחוויה כזו רק עלה.

מיליון סוסים - חלק אחרון וחביב

ברוכים הבאים לחלק האחרון בסידרה המוקדש לסוסי הספורט הגדולים והאתלטיים לצד הפונים הקטנים והחביבים...

נתחיל מפשוש ששמו קצת מטעה כי לא מדובר בפוני חמוד, אלא בסוס הולנדי (Dutch Warmblood) גדול וחזק. בשנות ה-60 החלה תכנית הגידול וההשבחה של הסוסים ההולנדיים והיא מהמוצלחות כיום לסוסי ספורט. החוק ההולנדי מאפשר כמעט לכל סוס להיכנס לספר ההרבעות, אם הוא עומד בקריטריונים שנקבעו מראש (כגון גובה). רוב הסוסים ההולנדיים הינם בצבעים שחור, חום, bay, ערמוני או אפור ולעיתים קרובות בעלי סימנים לבנים. ב-15 השנים האחרונות השבחת הסוס ההולנדי כוונה לרמות הגבוהות ביותר. ההולנדיים בוחרים סוסים קלים לטיפול ולרכיבה ולכן זכרים ונקבות בעלי מזג רע לא מורשים להיכנס לספר ההרבעות. בשנים האחרונות השבחת הסוסים ההולנדיים מותאמת לענף הספורט הרצוי: סוסי הדרסאז' הינם קשובים ומשתפי פעולה ואילו סוסי הקפיצות הינם אמיצי לב. לסוס ההולנדי רגליים ארוכות וגוף מוצק והנו בעל פרורורציות טובות.

פשוש - השם קצת מטעה כי מדובר בסוס הולנדי גדול וחזק

וכעת נכיר את רופרטי, סוס גרמני מסוג הנובר (Hanoverian). ההנובר הנו תערובת של סוס עבודה עם סוס ספורט. ההנובר מופיע לעיתים קרובות במשחקים האולימפיים בענפי הדרסאז' והקפיצות. מדובר באחד הזנים העתיקים, הרבים והמוצלחים מסוג warmblood. במקור שימש ההנובר כסוס כרכרה והשבחתו עם סוסי טורוברד הפכה אותו לזריז וקל יותר (ומותאם לתחרויות). קצת על ההיסטוריה ועל מקור השם: בשנת 1735 מלך אנגלייה והאלקטורט של הנובר (גרמניה), ג'ורג' השני, ייסד את האורוות הממשלתיות בסל (גרמניה). הוא רכש זכרים המתאימים לעבודה חקלאית ולחיל הפרשים. נקבות מקומיות הרובעו עם זנים שונים כגון אנדלוס וטורוברד. בסוף המאה ה-18 היה ההנובר לסוס כרכרה מהמעלה הראשונה, בין הפופלריים ביותר באירופה וזאת בזכות חוקי הרבעות קפדניים במיוחד. ההנובר הנו בעל מזג נוח, אלגנטי, חזק, בעל סיבולת גבוהה, גב חזק, גוף עוצמתי, תנועה אתלטית וגפיים חזקות. צבעי ההנובר הינם: ערמוני, bay, חום, שחור ואפור.

 רופרטי - סוס גזעי מסוג הנובר

בוני הוא פוני מסוג וולש (Welsh Pony). מקור הפוני בוויילס שבאנגליה. קיימות 4 מחלקות (A-D) של פונים מסוג וולש הנבדלות ביניהן בעיקר בגובה הסוס, כאשר A הינו הקטן ביותר ו-D הגדול ביותר. גובהם נע בין 112 ס"מ ועד 163 ס"מ. ושוב קצת היסטוריה: פונים מקומיים חיו בוויילס עוד לפני 1600 לפנה"ס. במהלך ההיסטוריה הפונים שימשו בחיל הפרשים, כסוסי עבודה במכרות (בשל גודלם הקטן) וכסוסי עבודה בחוות. כיום משמשים הפונים לטיולי רכיבה, בתחרויות וכסוסי כרכרה. הם  פופולריים מאוד בתור סוסים לילדים. הפונים בעלי ראש קטן ועיניים גדולות, גב קצר, אחוריים חזקים, ורגליים קדמיות ישרות עם קאנון קצר. הם בעלי תנועה חזקה וזורמת, דחיפה עוצמתית של האחוריים וטרוט מהיר. מדובר בסוס אמין, בעל מזג נוח ונמרץ. הם בעלי סיבולת גבוהה, ידידותיים, קלים לאימון ואינטלגנטיים. קיימים פונים כמעט בכל צבע, אך אין פונים מנוקדים.

בוני הפוני - פוני מסוג וולש

נלה היא סוסה ננסית. ניתן למצוא סוסים ננסיים בעיקר באירופה ובאמריקה. ייחודם הוא מידותיהם הקטנות כאשר גובהם בגבנון הינו 86-97 ס"מ. הסוסים הננסיים הינם בעלי מאפיינים דומים מאוד לסוסים רגילים והם קיימים בכל מיני צבעים. מדובר בסוסים ידידותיים שמפאת גודלם ואופיים משמשים לעיתים קרובות כחיות מחמד וכסוסי נחייה. הם חסונים וחיים בדרך כלל יותר מסוסים רגילים - עד גילאי 25-35.

נלה - סוסה ננסית