רכיבה טיפולית - המשך

בהמשך לפוסט הקודם, בפוסט זה אסביר קצת יותר מהי רכיבה טיפולית, איזו הכשרה עוברים המדריכים, כיצד הרכיבה בונה ביטחון עצמי ואצרף מספר המלצות לרוכבים פוטנציאליים.

עוד על רכיבה טיפולית

'רכיבה טיפולית' היא שם כולל למספר ענפים מקצועיים העושים שימוש בסוס וברכיבה עליו ככלי טיפולי. הרכיבה הטיפולית משמשת בעבודה עם מטופלים בעלי בעיות פיזיות, רגשיות או התנהגותיות. מקובל להבחין בין שלושה ענפים בתחום הרכיבה הטיפולית: רכיבה טיפולית, היפותרפיה וטיפול ברכיבה. לשם הכרת ההבדלים ביניהם נביא את ההגדרות שמספק ארגון הגג של הרכיבה הטיפולית בצפון אמריקה (NARHA) לכל אחד מהענפים:
רכיבה טיפולית מוגדרת כתהליך של לימוד מיומנויות רכיבה וסייסות בהתייחס לצרכים המיוחדים של המטופלים. היפותרפיה מוגדרת כתהליך פיזי טיפולי בסיוע סוסים במהלכו נעשה שימוש בתנועת הסוס כאמצעי לשיפור היציבה, שיווי המשקל, טווח התנועה ויכולת הניידות של המטופל. טיפול ברכיבה מוגדר כתהליך פסיכותרפיה בסיוע סוסים כאשר הטיפול עוסק בתכנים של בטחון עצמי, דימוי עצמי ומיומנויות חברתיות. לעבודה זו נלוות לעיתים מטרות טיפוליות הקשורות בכישורי הלמידה של המטופל ובבעיות התנהגותיות שלו.

רכיבה טיפולית מבוססת על הקשר בין האדם והסוס ועל הפעילות הגופנית הקשורה ברכיבה. ההמצאות בקרבת הסוסים, לימוד מיומנויות רכיבה, שליטה בסוס והטיפול בו מעודדים התפתחות אישית וחברתית. התנועה של הסוס במרחב (מעלה-מטה, קדימה-אחורה, ימינה-שמאלה), כמו גם אופן ישיבת הרוכב ומקצב התנועה, מסייעים להבאת גוף האדם למצב הפיזי האופטימלי. הרכיבה מניעה את אגן הרוכב באותה צורה שנע אגן תקין בעת ההליכה. אני מכירה מקרה של מטופל נכה בכסא גלגלים, שאחרי כל שיעור רכיבה מסוגל ללכת במשך יום שלם (!) – בזכות התרגול של אגן הירכיים בזמן הרכיבה, הגוף "זוכר" את פעולת ההליכה ומסוגל לשחזר אותה.

רעיון נוסף עליו מושתת הטיפול הוא ההתייחסות לגוף ולנפש כיחידה אחת שמרכיביה משפיעים זה על זה. השימוש בתהליכים לא מילוליים עוזר לפתיחות הרגשית, לביטוי ועיבוד רגשות, למודעות עצמית מנטלית ופיזית, בטחון ודימוי עצמי, מיומנויות חברתיות, תחושת עצמאות וחוויות של הצלחה. ההשתתפות בעשייה המשולבת עם יציאה אל הטבע תורמת רבות ליצירת אווירה מרגיעה המאפשרת למשתתפים להיפתח ומעודדת תהליכי שינוי.

הסוס הינו חיה רגישה ביותר והאתגר המשמעותי ברכיבה הוא "לשכנע" את הסוס שאתה בטוח בעצמך ויודע מה אתה רוצה. הסוסים מרגישים מייד אם הרוכב מתלבט ואיננו בטוח בבקשות שלו. בעבר זכיתי לדוגמה ממקור ראשון בעיצומו של שיעור קפיצות (הפעם אני הייתי "המטופלת"). אליוט (הסוס) ואני קפצנו מסלול מכשולים והגענו לאוקסר (מכשול רחב) של כ-70 ס"מ גובה. לפני המכשול הרגשתי איך אליוט "שואל" אותי באמצעות שפת הגוף שלו: "את בטוחה שאת רוצה לקפוץ את זה?!" אם הייתי מהססת ולו לשנייה אליוט לא היה קופץ.

חגית ואליוט בגישה למכשול - "את בטוחה שאת רוצה לקפוץ את זה?!"

הרכיבה מאפשרת לאנשים להרגיש שהם בשליטה על חייהם, כי אם אני מצליח להתמודד עם חיה ששוקלת 500 קילוגרם (!!) ברור שאוכל להתמודד עם הקשיים האחרים בחיי. הרכיבה מחזקת ועוזרת בשיפור האספקטים הגופניים שצויינו לעיל, נותנת תחושת מסוגלות ועוזרת לייצר חוויות של הצלחה והתמודדות עם קשיים.



המדריכים

ההכשרה שעוברים מדריכי רכיבה כוללת: שיפור הרכיבה, בניית מערכי שיעור, אימון סוסים, התנהגות הסוס ותקשורת עם סוסים, מתודיקה ודידקטיקה, בטיחות, ממשק, ציוד רכיבה והדרכה, ניהול אורווה, ווטרינריה, עזרה ראשונה ועוד.

מדריכי רכיבה טיפולית עוברים הכשרה נוספת הכוללת: נהלי קבלה לרכיבה טיפולית וניתוח אבחונים, תכנון שיעורים, בניית מטרות ומעקב, בחירת סוסים לרכיבה טיפולית, רקע וטכניקות עבודה עם ADHD ועוד מגוון סוגים של נכויות ומחלות, אנטומיה של גוף האדם, רקע והתמודדות עם קשיים נפשיים, שימוש באביזרים מיוחדים ועוד.

מדריכי רכיבה רבים עוברים קורסי רכיבה טיפולית כדי להתמודד עם מקרים של רוכבים שאינם מאובחנים. מדריכי הרכיבה הרגילים מתמודדים עם קשיי הרוכבים שלהם באמצעים דומים לאלו של מדריכי הרכיבה הטיפולית (עזרים כגון קונוסים ותמונות לסימון מסלול הרכיבה, משחקים ופרסים כדי ליצור מוטיבציה וכן הלאה). למעשה, כל מדריך רכיבה עם קצת רגש וטיפה יצירתיות יכול לתפקד כמדריך רכיבה טיפולית. יחד עם זאת, לעיתים מגיעים לרכיבה מקרים קשים של נכויות פיזיות ונפשיות שאותם חייבים להפנות למדריכים שעברו הכשרה מתאימה כדי למנוע סיכון לרוכבים וחס וחלילה להרע את מצבם.

מדריך רכיבה טיפולית בפעולה - הלונג' מאפשר למדריך לשלוט בסוס מרחוק ולייצר חוויות של הצלחה אצל הרוכב

המלצות לרוכבים מתחילים ברכיבה טיפולית

אני לא ממליצה לילדים שטרם סיימו כיתה א' להתחיל לרכב: ילדים צעירים מאוד אינם שולטים ואינם מודעים לגופם ולסביבתם בצורה מספקת ולכן אינם יכולים עדיין ללמוד לרכב ללא עזרה. ההתקדמות המשמעותית של רוכבים ברכיבה טיפולית מגיעה כשהרוכב מסוגל לשלוט לבד בסוס - ללא עזרה של המדריך. ילד צעיר מאוד לא יכול להפיק את המירב מהרכיבה ומומלץ להעזר באפשרויות הטיפול האחרות (כגון ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, ייעוץ פסיכולוגי, טיפול באומנות ובמוזיקה וכדומה). בנוסף יש לקחת בחשבון שלא כולם נהנים מרכיבה - מדובר בספורט שלא כל אחד מתחבר אליו ונהנה ממנו כמו בכל פעילות פנאי אחרת. אני תולה את הצלחת הטיפול בחיבור שחש הרוכב לסוסים ולספורט. רוכבים שאינם נהנים מחוויית הרכיבה ומהקשר עם הסוסים לא יפיקו תועלת מהרכיבה הטיפולית כי אין להם מוטיבציה להתקדם ולהצליח.

ועוד משהו קטן...

קיימים מקרים לא מעטים שההורים חווים קשיים כלשהם עם ילדיהם ובמקום לפנות לייעוץ או טיפול אצל גורם רפואי או פארא-רפואי מקצועי, שומעים שרכיבה על סוסים יכולה לעזור ונרשמים ל"רכיבה טיפולית". זה המקום לציין שמרבית מדריכי הרכיבה הטיפולית אינם פסיכולוגים, פיזיותרפסטים או מרפאים בעיסוק. הם עברו הכשרה מסוימת אך עדיין צריכים גורם מקצועי להתייעץ איתו כדי שיוכלו באמת לעזור ולקדם את המטופלים שלהם. לכן, בחווה שלנו התקבלה לאחרונה החלטה שלא ניתן להרשם לרכיבה טיפולית ללא הפנייה מגורם מקצועי ובנוסף יש לאפשר למדריך הרכיבה להתייעץ עם הגורם המקצועי המטפל בתלמיד.

רכיבה טיפולית

בעבודתי אני נתקלת הרבה בשאלה מהי רכיבה טיפולית ולמי היא יכולה לעזור, ומהו ההבדל בין לימוד רכיבה רגילה לרכיבה טיפולית, ולכן החלטתי להקדיש את הפוסט הראשון לנושא זה. אני כותבת כאן בעיקר מנקודת המבט האישית שלי ומניסיוני האישי, ואשמח כמובן לשמוע את תגובותיכם לנושא.

בשיעורי הרכיבה הטיפולית הרוכב לומד למעשה לרכב על סוסים. שיעורי הרכיבה הטיפולית נראים למתבונן מבחוץ ממש כמו שיעורי רכיבה רגילים - ההבדלים הם בהכשרת המדריך ובאבחון הרוכב. מדריכי רכיבה טיפולית עוברים הכשרה נוספת (לאחר קורס מדריכי רכיבה) והרוכבים הופנו לרכיבה טיפולית לאחר אבחון של גורם רפואי (רופא) או פארא-רפואי (פסיכולוג, פסיכיאטר, פיזיותרפיסט, מרפא בעיסוק וכדומה).

שיעור רכיבה טיפולית - נראה כמו שיעור רכיבה רגיל

עם זאת, כאשר מדובר ברכיבה של נכים קשים או בהיפותרפיה (פיזיותרפיה על גב הסוס) השיעורים נראים אחרת משיעורי הרכיבה הרגילים. העלייה על הסוס מתבצעת בדרך כלל מרמפה ולעיתים אף באמצעות מעלית חשמלית ("ליפט" - מתקן המאפשר להרים את הרוכב ו"להניח" אותו על גב הסוס). הירידה מהסוס גם היא מתבצעת עם תמיכה של המדריך והעוזרים. במהלך השיעור ישנו עוזר המוביל את הסוס ובמידת הצורך ישנם עוזרים נוספים שהולכים לצד הסוס. אם מדובר ברוכב צעיר מאוד או קל מאוד, המדריך יכול לרכב איתו. במקרים הללו אנו משתמשים בתנועת הסוס לשיפור היציבה, שיווי המשקל, טווח התנועה ויכולת הניידות של המטופל.

רכיבת נכים - עבודה על יציבה ושיווי משקל

ניתן לומר שרכיבה על סוסים היא ספורט טיפולי שעוזר ומקדם את כולם - גם אנשים שאינם מוגדרים טיפוליים. מי שהתנסה ברכיבה מבין שהיא מקצינה את הקשיים שלנו, בין אם מדובר בקשיים פיזיים או רגשיים. הרכיבה משפרת את הקואורדינציה והפרדת התנועה (שכן כל חלק בגוף צריך לפעול בנפרד ובאופן שונה כדי לשלוט בסוס), מחזקת שרירים ומשפרת מוטוריקה גסה ועדינה והתמצאות במרחב. והחשוב מכל – הרכיבה והקשר עם הסוסים מעניקים שלווה, סיפוק ושקט נפשי, ובונים את הביטחון והדימוי העצמי של הרוכב.

הרכיבה הטיפולית מיועדת למטופלים בעלי הפרעות קשב וריכוז, קשיים התנהגותיים או רגשיים, אוטיזם, שיתוק מוחין, פגיעות ראש, תסמונת דאון, עיוורון, חירשות, פיגור, מחלות נפש, חרדות, קשיים חברתיים, בעיות מוטוריות ועוד.

בפוסט הבא ארחיב מעט יותר על הרכיבה הטיפולית וכיצד היא בונה בטחון עצמי, ולעת עתה אסיים בשאלה שהרבה אנשים שואלים אותי: כמה טיפולים צריך ברכיבה טיפולית ומתי אפשר להפסיק?
רוכבים שהתחילו ברכיבה טיפולית לא צריכים להפסיק לרכב ברגע שהם וסביבתם חשים הקלה בקושי שלהם. אם הרוכב נהנה ורוצה להמשיך וניתן לעמוד בהוצאות אפשר להפוך את הרכיבה לתחביב לחיים ואפילו למקצוע. הכיף בספורט הרכיבה הוא שתמיד יש לאן להתקדם ולשאוף. תמיד יגיע מדריך או מאמן שיוכל ללמד משהו חדש ומעניין והרכיבה נותנת לרוכב משהו מיוחד משלו שהוא יכול להתגאות בו.

גם רוכב שאינו מוגדר טיפולי יכול להפיק המון מהרכיבה