גישה מנצחת

בתחילת נובמבר 2011 התקיימה בחוות ד.ב.ש שבבצרה קליניקה מיוחדת במינה. את הקליניקה אירגנו הועדה המקצועית לרכיבה טיפולית והועדה הפארה-אולימפית של ההתאחדות הלאומית לספורט הרכיבה בשיתוף חוות ד.ב.ש והמאמן הלאומי של נבחרת הנכים הישראלית, מר דרור בן-שאול. לקליניקה הוזמנו מדריכי רכיבה טיפולית מכל הארץ כדי לצפות מקרוב ברוכבים בעלי נכויות פיזיות שהגיעו לצמרת הפארה-דרסז' העולמית וללמוד איך עושים את זה? את הקליניקה הנחה מר דרור בן-שאול, המאמן הלאומי מזה 15 שנה. עד כה השתתפה הנבחרת בשלוש אולימפיאדות, שלוש אליפויות עולם ושלוש אליפויות אירופה. מידי שנה יוצאת הנבחרת לכחמש תחרויות בינלאומיות בחו"ל ובימים אלה הם מתאמנים לקראת אולימפיאדת לונדון 2012.

לקליניקה הגיעו מעל 40 מדריכי רכיבה, אנשי סוסים ואנשים התעניינים בתחום. אחרי ההרשמה, השתייה והכיבוד, התמקמנו והתחלנו ללמוד. דרור הציג את שלושת הרוכבים המרכיבים את הנבחרת הישראלית והסביר על תכנית האימונים שלהם. האימונים וההשתתפות במספר רב של תחרויות בחו"ל, כרוכים בעלויות גבוהות ביותר. ההתאחדות לרכיבה תומכת בנבחרת, אך במקרים רבים הנבחרת נאלצת לממן את הפעילות בעצמה או לגייס תרומות. דרור הסביר שהדרך להגיע לטופ טמונה בעיקר בגישה. אם מראש מוותרים כי נרתעים מהעלויות אז ברור שאין סיכוי. החוכמה היא להציב מראש מטרות ברורות עם לוח זמנים ופשוט להתחיל. כשמדובר במטרה טובה ונעלה הדרך כבר תיסלל מעצמה. דרור הוא דוגמה מעוררת השראה לאיש שעובד באופן מתוכנן, שיטתי ומסודר, מתמיד, עובד קשה ומגשים את חלומותיו ואת חלומותיהם של הסובבים אותו.

לפני שהמשכנו להדגמות הרכיבה, הסבירה לנו דבי דרסלר, פיזיותרפיסטית מוסמכת לביצוע קלסיפיקציה, איך משייכים את הרוכבים לרמות הרכיבה השונות. לפני כל תחרות בחו"ל עוברים הרוכבים בדיקה של פיזיותרפיסט מוסמך כדי לקבוע האם רמת הרכיבה שנקבעה להם אכן מתאימה. מסתבר שקיימת בעייה של רוכבים המתחזים לנכים כדי לנצח בתחרויות?! 

אחרי הפסקה קצרה התמקמנו סביב מגרש הרכיבה המקורה ודרור הסביר כיצד הוא בוחר סוס מתאים למגבלה של כל רוכב. דרור הסביר על דרכי האימון של הסוסים ולאחר מכן העביר אימונים קצרים לשניים מרוכבי הנבחרת והסביר איך הם מצליחים לבצע תרגילים ברמה גבוהה, למרות המגבלות. הרוכבים הדגימו קטעי רכיבה מהמבחנים בתחרויות ומשתתפי הקליניקה היו נפעמים מהסוסים המטופחים וטובי המזג ומהרכיבה המרשימה.

 

אני מברכת על היוזמה ומקווה שיהיו עוד הרבה קליניקות, ימי עיון ויוזמות לימודיות שכאלה.

תלמידים לכל החיים

בשבועות האחרונים פונים אליי ואל חבריי למקצוע מתעניינים רבים שרוצים להיות "מדריכי רכיבה טיפולית".  נשמע טוב, לא? לטפל באוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, בסטינג טיפולי פסטורלי וירוק, בעזרת בעלי חיים רגישים, עוצמתיים ואצילים - הסוסים כמובן. גם אני חשבתי ככה לפני 5 שנים כשהחלטתי להקדיש את כל כולי לסוסים. ומה גיליתי? שכמו כל דבר בחיים - מה שרואים מכאן, לא רואים משם. 

 כל התמונות צולמו בעת שעבדתי באינטרה - חוויה מהנה ומלמדת

 אנו נמצאים בעיצומה של עונת ההרשמה לקורסים וכולם מבררים פרטים ומנסים להבין איפה הכי כדאי ללמוד. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולענות לכל המבולבלים והמתעניינים באשר הם. אני יודעת שהמכללות מחזרות אחריכם ולוחצות אתכם להירשם. אבל, לפני שנרשמים ומוציאים סכום כסף השווה לעלות של תואר אקדמי, כדאי לברר מספר דברים.

אם מעולם לא ראיתם שיעור של רכיבה טיפולית לכו לצפות בשיעורים! לפני שאתם קופצים למים תבדקו היטב אם זה מתאים לכם. הציעו את עצמכם בתור מתנדבים בחוות שעוסקות ברכיבה טיפולית, דברו עם המדריכים ושאלו כמה שיותר שאלות. זיכרו שהעבודה היא בתנאי שטח וצריך להיות מוכנים לכך (אין מזגנים במגרש הרכיבה). קחו בחשבון שרוב העבודה היא בשעות אחה"צ והערב וגם בימי שישי. 

אחרי שצפיתם בשיעורים ודיברתם עם המדריכים צריך לבחור קורס. רוב החוות יקבלו אתכם לעבודה רק אם עברתם גם קורס מדריכי רכיבה. רוב מוסדות הלימוד משלבים את שני הקורסים: מדריך רכיבה ומדריך רכיבה טיפולית בתכנית אחת או נותנים הנחות לנרשמים לקורס הנוסף. ניתן לעבור קורס מדריכים בסגנון אנגלי או בסגנון מערבי. עדיף לבחור קורס בסגנון שיש לכם בו קצת ניסיון...

אני עשיתי את קורס מדריכי הרכיבה הטיפולית במכון וינגייט ואת קורס מדריכי הרכיבה בסגנון אנגלי בבי"ס החקלאי כנות. התכנים של הקורסים די דומים, אך בכל קורס הדגשים קצת שונים. תחום הרכיבה הטיפולית בישראל התפתח מאוד בשנים האחרונות ועובר שינויים כל הזמן. אם רוצים ללכת על "הימור בטוח" (קורס שככל הנראה תמיד יהיה מוכר) כדאי ללמוד במכון וינגייט. אם רוצים ללמוד באופן מעמיק ו"רוחני" יותר כדאי ללמוד במכללת "סוסים ואנשים" בכרכור. קיימים קורסים בכל הארץ, ממכללת תל-חי ועד למכללת וושינגטון. בחרו קורס בו אתם חשים יחס חם מצד הצוות ושההגעה ללימודים איננה אתגר גדול מידי. וודאו שהקורס אכן מוכר על ידי המשרד לתרבות ולספורט.

אחרי שבחרתם קורס ונרשמתם מומלץ לשקול עוד כמה דברים. אין ספק שהעבודה שלנו מאוד מעניינת ומתגמלת ואין דבר בעולם שתורם לנו יותר מאשר לתרום לאחרים. אבל העבודה עם סוסים דורשת מאיתנו קודם כל להיות אנשי סוסים, גם אם אנחנו מטפלים נפלאים. בסופו של דבר, רוב המטופלים שלנו יוכלו ללמוד לרכוב. וכמו שציינתי בפוסטים הראשונים שלי בבלוג, לימוד הרכיבה הוא שעושה את העבודה הטיפולית. מדריך רכיבה שאינו יודע לרכוב בעצמו ייתקל בקשיים רבים. אני מודה שהיה לי מזל: את התקופה הראשונה ללימודיי ביליתי כעוזרת מדריך בחוות אינטרה (ארגון לאומי לרכיבה טיפולית) שם רכשתי בסיס וכלים לעבודה עם סוסים. בנוסף לכך, בתור ילדה הייתי "מכורה" לסוסים: רכבתי וטיפלתי בהם בכל הזדמנות ולכן לאינטרה כבר הגעתי עם גישה וקצת ידע.

 שאלו את עצמכם האם ספורט הרכיבה מעניין אתכם והאם אתם מסוגלים מבחינה גופנית, מנטלית וכלכלית להשקיע בלימוד רציני של רכיבה. קורסי ההדרכה הם בסיס נחמד, אך לא מספק ומי שרוצה להיות איש מקצוע טוב חייב במקביל ללמוד רכיבה. רצוי מאוד, מעבר ללימוד הרכיבה, להקדיש כל שבוע מספר שעות לעבודה עם סוסים. אפשר להתנדב או למצוא עבודה כלשהי בחווה וכך להשיג ניסיון נוסף בעבודה עם סוסים. 

המלצה נוספת הינה להרחיב את בסיס הידע שלכם במקצועות הטיפוליים. יש מדריכים שלומדים פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, חינוך מיוחד, עבודה סוציאלית, רפואה אלטרנטיבית, פסיכולוגיה ועוד. את הידע ניתן לשלב בעבודה הטיפולית בשטח וזה תמיד נפלא ותורם.

שתהיה לכולנו שנת לימודים פורייה ושנמשיך תמיד ללמוד ולהחכים!

.

ים, סוסים, ורכיבה טיפולית

אתמול השתתפתי בסדנה בנושא רכיבה טיפולית שהתקיימה בחוות אינטרה. אינטרה נמצאת בכפר הנוער "הדסה נעורים" השוכן על חוף הים. מקום פסטורלי המשרה אווירת שקט ושלווה. את הסדנה העבירה ג'ואן קאוולייר, מדריכה קנדית לרכיבה טיפולית ובעלת מרכז לרכיבה טיפולית באונטריו. 

הנוף הנשקף לים מחוות אינטרה

נושא הסדנא היה כלים מעשיים לעבודה עם אוכלסייה הסובלת מליקויי למידה וג'ואן אכן הציגה כמה רעיונות יפים ומעניינים. ג'ואן הדגישה שוב ושוב כיצד היא משלבת ומנחילה בהדרגה את הערכים שלה למטופלים שמגיעים אליה למרכז. היא דיברה הרבה על כך שאנו יכולים ללמוד הכי הרבה מהכישלונות שלנו. היא הסבירה שחשוב שהמטופל ישקף מה קרה, יילמד מכך ואז ימשיך הלאה. חשוב ללמוד לשחרר ולעבור הלאה גם אם נכשלים. הרעיון הוא להסתכל על כישלונות בתור משהו חיובי - בתור כלי לימודי. 

המדריכים החרוצים צופים בשיעור הרכיבה

ג'ואן הסבירה את גישות הלימוד השונות בגילאים השונים. אצל ילדים צעירים נשתמש בעיקר במשחקים הקשורים לרכיבה ולסוסים ואילו אצל רוכבים בוגרים יותר נמשוך לכיוון של לימוד רכיבה ספורטיבית, בהתאם ליכולות של הרוכב. היא הסבירה את החשיבות של תרגילי נשימה ושיחרור לשרירים. הם מכניסים חמצן למוח ולשרירים ומשפרים את הפוקוס שלנו ברכיבה. הם מפחיתים את "הרעש" שמייצרות המחשבות שלנו ומפחיתים חרדה. 

מגרש דרסאז' עם קונוסים שעוזרים לרוכבת להתמצא במרחב

לאחר שעה קלה של הרצאה יצאנו לצפות בשיעור רכיבה שהעביר גיורא שקדי, מנהל החווה. השיעור הועבר במגרש דרסאז' וגיורא הציב בו קונוסים שעזרו לרוכבת להתמצא במרחב. אחרי שהרוכבת ביצעה את התרגילים בעזרת הקונוסים, גיורא הוריד אותם בהדרגה עד שהרוכבת יכלה לבצע את התרגילים ללא העזרים. 

שיעור הרכיבה

ג'ואן נתנה הרבה כלים ותרגילים להתמודדות עם רוכב חרד ואיך המדריך יכול לעזור לרוכב להיות מודע לרמת החרדה שלו ולהפחית אותה. היא דיברה הרבה על הצבת מטרות והדגישה שחשוב לשתף את הרוכב בתהליך כדי להשיג את התוצאות הרצויות.

רוב הסדנאות המקצועיות בתחום שלנו מתקיימות בסופי השבוע ולא תמיד מתחשק לנו להשקיע את הזמן והמאמץ שנדרשים כדי להשתתף בהן. אני מאוד מעריכה את המדריכים שמצאו לנכון להגיע ומקווה לראות אתכם ועוד הרבה אחרים בסדנאות הבאות.

שיעור בהתעמלות אומנותית - אבל על סוס!

אני עומדת על הסוסה "פליקה" בסוף השיעור

השבוע ניצלתי את חופשת הפסח לביקור בחווה הטיפולית בניר העמק. החווה נמצאת בכפר הנוער של ויצו, ממש בכניסה לעפולה. מטרת הביקור הייתה ללמוד קצת יותר על וולטינג – התעמלות אומנותית על גב הסוס. מכיוון שהחווה עוסקת ברכיבה טיפולית באתי ללמוד כיצד אפשר להעזר בתרגילי הוולטינג גם בפאן הטיפולי. את ההדרכה העבירה לי חברתי הטובה לורן איקן, שהיא מדריכה ראשית והמנהלת האדמיניסטרטיבית של החווה.

אני יושבת על הגבנון של פליקה (אחרי שעשיתי את זה עם הפנים אחורה זה היה ממש קל)

בחווה 9 סוסים מגזע מיוחד המכונה פרייברגר. מקורם של הסוסים בשוויץ והם הובאו במיוחד מחו"ל כדי לשמש ברכיבה הטיפולית. מדובר בסוסי עבודה, כבדים וחזקים מאוד המסוגלים לסחוב גם משקלים כבדים ולכן מתאימים גם לרכיבת נכים. בנוסף מדובר בסוסים בעלי מזג נוח במיוחד (בעלי דם קר), רגועים, שקטים ואינם נוטים להיבהל.

הסוסה "פליקה" מגזע "פרייברגר"

כדי לבצע תרגילי וולטינג מאכפים את הסוס בצורה מיוחדת: לא שמים עליו אוכף אלא שמיכה ועליה רצועה עם ידיות. הרצועה המכונה "חבק" מחזיקה את השמיכה שלא תזוז ומאפשרת לרוכב להחזיק במשהו. תרגילי הוולטינג מתבצעים כאשר הסוס בלונג'. אני ביצעתי את התרגילים כשהסוסה "פליקה" הייתה בהליכה אבל רוכבים מתקדמים מבצעים את התרגילים בכל המקצבים. מה שמיוחד בוולטינג הוא שניתן לבצע אותו עם מספר רוכבים על סוס אחד. צריך לוודא שהסוס מסוגל לסחוב כזה משקל כמובן.

בעבר רכבתי קצת עם ציוד וולטינג ואפילו עשיתי שיעור וולטינג אחד עם המדריכה הקודמת שלי. גם יצא לי לרכוב עם תלמידים שלי שהיו צעירים מאוד או שפחדו לרכוב לבד. אולם התחושה בשיעור של לורן הייתה אחרת - לא החזקתי את המושכות ולכן הייתי צריכה לסמוך לחלוטין עליה ועל פליקה. שתיהן התנהגו מאוד יפה ולקראת סוף השיעור כבר הרגשתי הרבה יותר ביטחון.

שתי הרגליים שלי בצד שמאל של פליקה!

הכרתי כמעט את כל התרגילים שעשינו בשיעור, את חלקם עשיתי בעבר ואת חלקם ראיתי כשאנשים אחרים ביצעו אותם. הייתי מאוד מופתעת מההרגשה כשביצעתי כל פעם תרגיל חדש – תחושה של איבוד שיווי משקל וחוסר ביטחון. אחרי שביצעתי את התרגיל מספר פעמים פתאום הכל זרם והיה הרבה יותר קל וכיף. זה נתן תחושה של חופש ושליטה.

התרגיל שהכי הפחיד אותי היה "מסביב לעולם". זה נשמע מאוד פשוט: מעבירים רגל אחת מקדימה כך ששתי הרגליים באותו צד של הסוס. לאחר מכן מעבירים את הרגל השנייה לצד השני כך שיושבים את הפנים אחורה. אני בדרך כלל עושה את התרגיל הזה עם התלמידים שלי כשהסוס עומד ותומכת בהם בכל שלב. אני ביצעתי את התרגיל תוך כדי הליכה וזה היה מאוד מפחיד. כשישבתי עם הפנים אחורה גם עשינו קצת טרוט והתחושה הייתה מאוד שונה ומוזרה. תרגילים נוספים שאיתגרו אותי היו להעביר את שתי הרגליים לצד אחד ולהרים את היד באוויר. גם עמידת שש, מתיחת רגל אחת אחורה ואת היד הנגדית קדימה (התרגיל מכונה "סופרמן").

ממש מפחיד - לשבת עם הפנים אחורה ואז להתיישב לסוס על הגבנון...

מאוד אהבתי לעשות טרוט וקנטר בשיעור – מכיוון שלורן שלטה בסוס והייתי חופשייה להחזיק בידיות, לשחרר את הרגליים וממש להרגיש איך אני משתלבת בתנועה של פליקה.

חשיפה לצפון

אתמול בבוקר (יום שישי) שוב שמתי פעמיי לחווה. אם בסופ"ש הקודם התמקדנו בפיתוח עצמי (הסדנא של סוזן פון-דיצה באינטרה), הפעם הוקרב היום הקדוש למען יום חשיפה להורים של מטופלים ברכיבה. למען המטרה הנעלה התאסף בחווה בשעה מוקדמת צוות קטן ואיכותי הכולל את המנכ"לית שלנו, סטודנט לעבודה סוציאלית שאחראי במסגרת לימודיו על ארגון ימי החשיפה, מדריכה בכלבייה הטיפולית שלנו ואני (כרגע בתפקיד של מ"מ רכזת ההדרכה). אחרי שבדקנו שהכל מוכן ובעיקר שהרוגעלך שהסטודנט הביא ראוי למאכל, יצאנו לדרך.

ימי החשיפה להורים במרכז לרכיבה טיפולית בתל-מונד החלו לאחר שזיהינו את הצורך בהם. הורים רבים רוצים לדעת איך הרכיבה עוזרת לילדים שלהם והמטרה של ימי החשיפה היא להסביר להורים מה עושה הרכיבה ולתת להם גם להרגיש – בימי החשיפה שלנו ההורים רוכבים. אנחנו מארגנים יום חשיפה כל כמה חודשים ולכל יום כזה מגיעים בין שישה לעשרה הורים. 

שימו לב לאווירה הפסטורלית והמרגיעה

בשיחת הפתיחה כולנו היינו די מנומנמים, גם ההורים וגם הצוות שלנו שהסביר על המרכז, על הרכיבה הטיפולית ועל הכלבייה הטיפולית. לאחר שהמדריכה מהכלבייה ואני סיפרנו מה כל אחת עושה, קבענו שהיא תעביר לי הדגמה בכלבייה ואני אעשה לה שיעור רכיבה. לאחר שיחת הפתיחה התחלקנו לשתי קבוצות ויצאנו לדרך – קבוצה אחת באה איתי לרכיבה והקבוצה השנייה הלכה לכלבייה. אחרי 25 דקות התחלפנו כך שכל ההורים זכו לרכוב ולהתנסות בטיפול בכלבייה.

כמו שאומרים על תמונה ששווה אלף מילים, במקרה של ההתנסות ברכיבה – החוויה הייתה שווה אלפי הסברים. כשההורים עלו על הסוסים הרגשתי שנפתח אצלם מחסום רגשי. הם התעוררו לחיים, שאלו שאלות, ליטפו נמרצות את הסוסים ויצרו איתם קשר כבר בדקות הראשונות של הרכיבה. הם ממש התקשו להיפרד מהם כשהגיע הזמן ללכת. הבעת הפנים שלהם התרככה ומשהו ילדותי ותמים יצא מהם. גם בשבילי זו הייתה חוויה להיות עדה לשינויים שחלו בהם תוך דקות. אחת האמהות פחדה מאוד. היא אמרה שיש לה טראומה מסוסים עוד מגיל צעיר ושהיא מעולם לא הצליחה להתגבר עלייה. בעזרתו האדיבה של בארט (סוס גדול ושקט) הצלחנו "לעלות על הסוס" והאם דיווחה לאחר מכן שהיא מרגישה שמשהו אצלה "השתחרר". 

 התנסות ראשונה ברכיבה - שימו לב להבעה של הרוכבת

כמעט כל ההורים התעניינו לגבי שיעורי רכיבה ואמרו שהחוויה הייתה מדהימה. במרכז שלנו אין שיעורי רכיבה רגילים, רק רכיבה טיפולית, והם הבטיחו לברר בחוות אחרות. בשיחת הסיכום ההורים נראו כמו אנשים אחרים – ערניים, פתוחים, נינוחים ומסבירי פנים. החוויה המשותפת קישרה בין כולנו, נתנה לנו מכנה משותף ועניין משותף. נהניתי לראות עד כמה החוויה נגעה בהם ועכשיו יש לי מוטיבציה לעשות ימים נוספים ולגעת בעוד ועוד אנשים. 

רכיבה טיפולית - המשך

בהמשך לפוסט הקודם, בפוסט זה אסביר קצת יותר מהי רכיבה טיפולית, איזו הכשרה עוברים המדריכים, כיצד הרכיבה בונה ביטחון עצמי ואצרף מספר המלצות לרוכבים פוטנציאליים.

עוד על רכיבה טיפולית

'רכיבה טיפולית' היא שם כולל למספר ענפים מקצועיים העושים שימוש בסוס וברכיבה עליו ככלי טיפולי. הרכיבה הטיפולית משמשת בעבודה עם מטופלים בעלי בעיות פיזיות, רגשיות או התנהגותיות. מקובל להבחין בין שלושה ענפים בתחום הרכיבה הטיפולית: רכיבה טיפולית, היפותרפיה וטיפול ברכיבה. לשם הכרת ההבדלים ביניהם נביא את ההגדרות שמספק ארגון הגג של הרכיבה הטיפולית בצפון אמריקה (NARHA) לכל אחד מהענפים:
רכיבה טיפולית מוגדרת כתהליך של לימוד מיומנויות רכיבה וסייסות בהתייחס לצרכים המיוחדים של המטופלים. היפותרפיה מוגדרת כתהליך פיזי טיפולי בסיוע סוסים במהלכו נעשה שימוש בתנועת הסוס כאמצעי לשיפור היציבה, שיווי המשקל, טווח התנועה ויכולת הניידות של המטופל. טיפול ברכיבה מוגדר כתהליך פסיכותרפיה בסיוע סוסים כאשר הטיפול עוסק בתכנים של בטחון עצמי, דימוי עצמי ומיומנויות חברתיות. לעבודה זו נלוות לעיתים מטרות טיפוליות הקשורות בכישורי הלמידה של המטופל ובבעיות התנהגותיות שלו.

רכיבה טיפולית מבוססת על הקשר בין האדם והסוס ועל הפעילות הגופנית הקשורה ברכיבה. ההמצאות בקרבת הסוסים, לימוד מיומנויות רכיבה, שליטה בסוס והטיפול בו מעודדים התפתחות אישית וחברתית. התנועה של הסוס במרחב (מעלה-מטה, קדימה-אחורה, ימינה-שמאלה), כמו גם אופן ישיבת הרוכב ומקצב התנועה, מסייעים להבאת גוף האדם למצב הפיזי האופטימלי. הרכיבה מניעה את אגן הרוכב באותה צורה שנע אגן תקין בעת ההליכה. אני מכירה מקרה של מטופל נכה בכסא גלגלים, שאחרי כל שיעור רכיבה מסוגל ללכת במשך יום שלם (!) – בזכות התרגול של אגן הירכיים בזמן הרכיבה, הגוף "זוכר" את פעולת ההליכה ומסוגל לשחזר אותה.

רעיון נוסף עליו מושתת הטיפול הוא ההתייחסות לגוף ולנפש כיחידה אחת שמרכיביה משפיעים זה על זה. השימוש בתהליכים לא מילוליים עוזר לפתיחות הרגשית, לביטוי ועיבוד רגשות, למודעות עצמית מנטלית ופיזית, בטחון ודימוי עצמי, מיומנויות חברתיות, תחושת עצמאות וחוויות של הצלחה. ההשתתפות בעשייה המשולבת עם יציאה אל הטבע תורמת רבות ליצירת אווירה מרגיעה המאפשרת למשתתפים להיפתח ומעודדת תהליכי שינוי.

הסוס הינו חיה רגישה ביותר והאתגר המשמעותי ברכיבה הוא "לשכנע" את הסוס שאתה בטוח בעצמך ויודע מה אתה רוצה. הסוסים מרגישים מייד אם הרוכב מתלבט ואיננו בטוח בבקשות שלו. בעבר זכיתי לדוגמה ממקור ראשון בעיצומו של שיעור קפיצות (הפעם אני הייתי "המטופלת"). אליוט (הסוס) ואני קפצנו מסלול מכשולים והגענו לאוקסר (מכשול רחב) של כ-70 ס"מ גובה. לפני המכשול הרגשתי איך אליוט "שואל" אותי באמצעות שפת הגוף שלו: "את בטוחה שאת רוצה לקפוץ את זה?!" אם הייתי מהססת ולו לשנייה אליוט לא היה קופץ.

חגית ואליוט בגישה למכשול - "את בטוחה שאת רוצה לקפוץ את זה?!"

הרכיבה מאפשרת לאנשים להרגיש שהם בשליטה על חייהם, כי אם אני מצליח להתמודד עם חיה ששוקלת 500 קילוגרם (!!) ברור שאוכל להתמודד עם הקשיים האחרים בחיי. הרכיבה מחזקת ועוזרת בשיפור האספקטים הגופניים שצויינו לעיל, נותנת תחושת מסוגלות ועוזרת לייצר חוויות של הצלחה והתמודדות עם קשיים.



המדריכים

ההכשרה שעוברים מדריכי רכיבה כוללת: שיפור הרכיבה, בניית מערכי שיעור, אימון סוסים, התנהגות הסוס ותקשורת עם סוסים, מתודיקה ודידקטיקה, בטיחות, ממשק, ציוד רכיבה והדרכה, ניהול אורווה, ווטרינריה, עזרה ראשונה ועוד.

מדריכי רכיבה טיפולית עוברים הכשרה נוספת הכוללת: נהלי קבלה לרכיבה טיפולית וניתוח אבחונים, תכנון שיעורים, בניית מטרות ומעקב, בחירת סוסים לרכיבה טיפולית, רקע וטכניקות עבודה עם ADHD ועוד מגוון סוגים של נכויות ומחלות, אנטומיה של גוף האדם, רקע והתמודדות עם קשיים נפשיים, שימוש באביזרים מיוחדים ועוד.

מדריכי רכיבה רבים עוברים קורסי רכיבה טיפולית כדי להתמודד עם מקרים של רוכבים שאינם מאובחנים. מדריכי הרכיבה הרגילים מתמודדים עם קשיי הרוכבים שלהם באמצעים דומים לאלו של מדריכי הרכיבה הטיפולית (עזרים כגון קונוסים ותמונות לסימון מסלול הרכיבה, משחקים ופרסים כדי ליצור מוטיבציה וכן הלאה). למעשה, כל מדריך רכיבה עם קצת רגש וטיפה יצירתיות יכול לתפקד כמדריך רכיבה טיפולית. יחד עם זאת, לעיתים מגיעים לרכיבה מקרים קשים של נכויות פיזיות ונפשיות שאותם חייבים להפנות למדריכים שעברו הכשרה מתאימה כדי למנוע סיכון לרוכבים וחס וחלילה להרע את מצבם.

מדריך רכיבה טיפולית בפעולה - הלונג' מאפשר למדריך לשלוט בסוס מרחוק ולייצר חוויות של הצלחה אצל הרוכב

המלצות לרוכבים מתחילים ברכיבה טיפולית

אני לא ממליצה לילדים שטרם סיימו כיתה א' להתחיל לרכב: ילדים צעירים מאוד אינם שולטים ואינם מודעים לגופם ולסביבתם בצורה מספקת ולכן אינם יכולים עדיין ללמוד לרכב ללא עזרה. ההתקדמות המשמעותית של רוכבים ברכיבה טיפולית מגיעה כשהרוכב מסוגל לשלוט לבד בסוס - ללא עזרה של המדריך. ילד צעיר מאוד לא יכול להפיק את המירב מהרכיבה ומומלץ להעזר באפשרויות הטיפול האחרות (כגון ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, ייעוץ פסיכולוגי, טיפול באומנות ובמוזיקה וכדומה). בנוסף יש לקחת בחשבון שלא כולם נהנים מרכיבה - מדובר בספורט שלא כל אחד מתחבר אליו ונהנה ממנו כמו בכל פעילות פנאי אחרת. אני תולה את הצלחת הטיפול בחיבור שחש הרוכב לסוסים ולספורט. רוכבים שאינם נהנים מחוויית הרכיבה ומהקשר עם הסוסים לא יפיקו תועלת מהרכיבה הטיפולית כי אין להם מוטיבציה להתקדם ולהצליח.

ועוד משהו קטן...

קיימים מקרים לא מעטים שההורים חווים קשיים כלשהם עם ילדיהם ובמקום לפנות לייעוץ או טיפול אצל גורם רפואי או פארא-רפואי מקצועי, שומעים שרכיבה על סוסים יכולה לעזור ונרשמים ל"רכיבה טיפולית". זה המקום לציין שמרבית מדריכי הרכיבה הטיפולית אינם פסיכולוגים, פיזיותרפסטים או מרפאים בעיסוק. הם עברו הכשרה מסוימת אך עדיין צריכים גורם מקצועי להתייעץ איתו כדי שיוכלו באמת לעזור ולקדם את המטופלים שלהם. לכן, בחווה שלנו התקבלה לאחרונה החלטה שלא ניתן להרשם לרכיבה טיפולית ללא הפנייה מגורם מקצועי ובנוסף יש לאפשר למדריך הרכיבה להתייעץ עם הגורם המקצועי המטפל בתלמיד.

רכיבה טיפולית

בעבודתי אני נתקלת הרבה בשאלה מהי רכיבה טיפולית ולמי היא יכולה לעזור, ומהו ההבדל בין לימוד רכיבה רגילה לרכיבה טיפולית, ולכן החלטתי להקדיש את הפוסט הראשון לנושא זה. אני כותבת כאן בעיקר מנקודת המבט האישית שלי ומניסיוני האישי, ואשמח כמובן לשמוע את תגובותיכם לנושא.

בשיעורי הרכיבה הטיפולית הרוכב לומד למעשה לרכב על סוסים. שיעורי הרכיבה הטיפולית נראים למתבונן מבחוץ ממש כמו שיעורי רכיבה רגילים - ההבדלים הם בהכשרת המדריך ובאבחון הרוכב. מדריכי רכיבה טיפולית עוברים הכשרה נוספת (לאחר קורס מדריכי רכיבה) והרוכבים הופנו לרכיבה טיפולית לאחר אבחון של גורם רפואי (רופא) או פארא-רפואי (פסיכולוג, פסיכיאטר, פיזיותרפיסט, מרפא בעיסוק וכדומה).

שיעור רכיבה טיפולית - נראה כמו שיעור רכיבה רגיל

עם זאת, כאשר מדובר ברכיבה של נכים קשים או בהיפותרפיה (פיזיותרפיה על גב הסוס) השיעורים נראים אחרת משיעורי הרכיבה הרגילים. העלייה על הסוס מתבצעת בדרך כלל מרמפה ולעיתים אף באמצעות מעלית חשמלית ("ליפט" - מתקן המאפשר להרים את הרוכב ו"להניח" אותו על גב הסוס). הירידה מהסוס גם היא מתבצעת עם תמיכה של המדריך והעוזרים. במהלך השיעור ישנו עוזר המוביל את הסוס ובמידת הצורך ישנם עוזרים נוספים שהולכים לצד הסוס. אם מדובר ברוכב צעיר מאוד או קל מאוד, המדריך יכול לרכב איתו. במקרים הללו אנו משתמשים בתנועת הסוס לשיפור היציבה, שיווי המשקל, טווח התנועה ויכולת הניידות של המטופל.

רכיבת נכים - עבודה על יציבה ושיווי משקל

ניתן לומר שרכיבה על סוסים היא ספורט טיפולי שעוזר ומקדם את כולם - גם אנשים שאינם מוגדרים טיפוליים. מי שהתנסה ברכיבה מבין שהיא מקצינה את הקשיים שלנו, בין אם מדובר בקשיים פיזיים או רגשיים. הרכיבה משפרת את הקואורדינציה והפרדת התנועה (שכן כל חלק בגוף צריך לפעול בנפרד ובאופן שונה כדי לשלוט בסוס), מחזקת שרירים ומשפרת מוטוריקה גסה ועדינה והתמצאות במרחב. והחשוב מכל – הרכיבה והקשר עם הסוסים מעניקים שלווה, סיפוק ושקט נפשי, ובונים את הביטחון והדימוי העצמי של הרוכב.

הרכיבה הטיפולית מיועדת למטופלים בעלי הפרעות קשב וריכוז, קשיים התנהגותיים או רגשיים, אוטיזם, שיתוק מוחין, פגיעות ראש, תסמונת דאון, עיוורון, חירשות, פיגור, מחלות נפש, חרדות, קשיים חברתיים, בעיות מוטוריות ועוד.

בפוסט הבא ארחיב מעט יותר על הרכיבה הטיפולית וכיצד היא בונה בטחון עצמי, ולעת עתה אסיים בשאלה שהרבה אנשים שואלים אותי: כמה טיפולים צריך ברכיבה טיפולית ומתי אפשר להפסיק?
רוכבים שהתחילו ברכיבה טיפולית לא צריכים להפסיק לרכב ברגע שהם וסביבתם חשים הקלה בקושי שלהם. אם הרוכב נהנה ורוצה להמשיך וניתן לעמוד בהוצאות אפשר להפוך את הרכיבה לתחביב לחיים ואפילו למקצוע. הכיף בספורט הרכיבה הוא שתמיד יש לאן להתקדם ולשאוף. תמיד יגיע מדריך או מאמן שיוכל ללמד משהו חדש ומעניין והרכיבה נותנת לרוכב משהו מיוחד משלו שהוא יכול להתגאות בו.

גם רוכב שאינו מוגדר טיפולי יכול להפיק המון מהרכיבה