את המפגש השני עם סוזן הפסדתי לצערי, אך למפגש השלישי הצלחתי להגיע ומיד אספר מה למדנו שם. המפגש הבא בתור יוקדש למיקום הרגליים, תפקוד ומטרות ועקב הביקוש הרב אורגן מפגש בונוס נוסף בסוף החודש. השבוע אירגנו לנו
בחוות טוקסנה גם קליניקה פרטית עם סוזן ואני מקווה שאוכל לשתף אתכם גם במה שנלמד שם.
אז מה למדנו במפגש האחרון? מיד אביא כאן את עיקרי הדברים, אך כדי באמת להבין וללמוד אפילו יותר מומלץ מאוד להגיע להרצאות. להרצאה האחרונה הגעתי עם שתי חברות מהחווה שהתמוגגו מהקסם ומחדוות הלימוד והשיתוף של סוזן ואף קבעו איתה שיעורי רכיבה בסוף המפגש.
המפגש הוקדש ללימוד על פלג הגוף העליון שהנו מרכז היציבות שלנו. סוזן המחישה את חשיבותו על ידי דוגמה של רוכבת נכה, ללא רגליים, שהצליחה לרכוב
טרוט בינוני ו
כניעה לרגל (תרגילים מתקדמים ברכיבה). המדהים בסיפור הוא שאפילו סוזן לא הצליחה לבצע את התרגילים הללו עם אותו סוס!
גופנו מורכב משלושה חלקים עיקריים המוגנים על ידי עצמות חזקות: האגן, החזה והראש. ביניהם נמצאים הצוואר והגב התחתון שהינם חשופים (ללא הגנה של עצמות) ועל כן גם בעלי יכולת תנועה גדולה יותר. לעמוד השידרה שלנו מפרקים רבים והוא בנוי בצורת S המשמש לבלימת זעזועים. ברכיבה אנו משתדלים לשבת ישר ולמעשה ליישר את עמוד השידרה, אך דווקא אנשים עם עמוד שידרה ישר מידי סובלים מכאבי גב מכיוון שבלימת הזעזועים אינה מספקת.
המילה הגרמנית לעמוד שידרה (שסוזן אומרת בקלות אבל בשבילי היא כמו סינית) משלבת את המילים תנועה ויציבות. החוליות מאפשרות תנועה ובו-זמנית גם יציבות. עמוד השידרה שלנו משדר הרבה רגש – כשאנו עצובים אנו "סוגרים" את עמוד השידרה ושומטים את הכתפיים וכשאנו שמחים נראה אדם זקוף ו"פתוח" עם כתפיים משוכות לאחור.
קצת אודות השרירים: בידיים למשל ניתן לראות את השרירים ועד כמה הם מפותחים, כלומר עד כמה אנו חזקים. בגוף לעומת זאת יש שכבות על גבי שכבות של שרירים שטוחים המחוברים למפרקים רבים. ככל שמעמיקים לתוך הגוף השרירים מתקצרים ונחלשים. אלו הם שרירים אוטומטיים שאינם ניתנים להשפעה.
במהלך הגדילה פלג הגוף העליון של הילדים ארוך יותר מפלג הגוף התחתון. יש ילדים שרוכבים מצויין והם משתמשים בעיקר בשיווי המשקל כדי להשפיע על הסוס. כשמדריכים ילדים צריך להתמקד בחיזוק הקואורדינציה ורק אחרי גיל ההתבגרות אפשר להתחיל לאמן גם כח. המאמן שלי הסביר לי פעם שרכיבה אינה קשורה לכח פיזי – עובדה שרוכבים מקצועיים אינם נראים כמו "בודי-בילדלרס" (בוני שרירים). הוא הוסיף ואמר שהדבר החשוב ביותר ברכיבה הוא דווקא הרגש ואת זה לוקח זמן רב לפתח. ילדים לא יכולים לרכוב עם הרבה כח (כי אין להם) וצריך לעודד אותם לעשות מה שהם יכולים. בתהליך הגדילה העצמות גדלות מהר יותר מהשרירים ולכן הקואורדינציה יורדת. סוזן זוכרת שבמשך שנתיים תמימות בגיל ההתבגרות היה נדמה לה שהרכיבה שלה נהרסה, והיא פתאום לא הצליחה לרכוב "
על המתג" (לגרום לסוס לעבוד בצורה נכונה). עם הזמן הכל הסתדר וכיום היא רוכבת מדהים, כפי שכולנו יודעים.
קיימות צורות שונות של פלג הגוף העליון: גוף בעל בסיס רחב (משולש) - לרוכבים הללו קל למצוא את שיווי המשקל, אך קשה להשפיע על הסוס והם צריכים לנוע הרבה כדי לקבל את התגובה הרצוייה. גוף בעל בסיס צר (משולש הפוך) – לרוכבים הללו קשה יותר למצוא את שיווי המשקל, אך כל תנועה קלה שלהם משפיעה על הסוס הרבה יותר. ככל שפלג הגוף העליון רחב יותר מרכז התנועה שלו יורד ויש לנוע פחות כדי להשפיע על הסוס. סוזן נתנה דוגמה של שני רוכבי קפיצות נהדרים בעלי מבנה גוף שונה – אחד זז המון בשעת הרכיבה ואילו השני כמעט ולא זז. מבנה הגוף שלנו מאוד משפיע על הרכיבה ולכן לכל רוכב יש סגנון מיוחד משלו וזה בסדר גמור.
יציבות ותנועתיות: הגפיים שלנו (הידיים והרגליים) יכולות לזוז לכל עבר ואילו החזה שלנו הנו מרכז היציבות. כשהחזה שלנו (המרכז) יציב קל לנו לשלוט על תנועת הגפיים. עם זאת, כשמאבדים את היציבות הבסיסית מתחילים להשתמש ביותר כוח. התנועה העיקרית של החזה היא רוטציות. אצל תינוקות למשל חשוב ביותר הגלגול שהוא למעשה הרוטציה הראשונית שלנו. גם כשהולכים יש רוטציה (יד ורגל נגדית פועלות יחד). העבודה על רוטציות בונה יציבות שאינה נוקשה. הרוטציה שבונה יציבות היא של צד אחד, לעומת רוטציה כאשר שתי הידיים מתוחות לצדדים או רוטציה כאשר צד אחד של הגוף קורס (מתקפל). עם זאת קל יותר לבצע את שתי הרוטציות האחרונות.
הנשימה: כשנושמים האוויר מתפרס לכל הכיוונים, כמו בלון שנופח הרבה פעמים והאוויר ממלא את האזור המשומש ביותר. צריך לנשום לכל הכיוונים ולהרגיש איך כל אזורי הגוף מתמלאים באוויר. כשנושפים השרירים משתחררים – כשעושים מתיחות למשל אפשר להגיע רחוק יותר כשנושפים. כשאנו מפוחדים נשימתנו נעצרת, אך כשנושפים החוצה את האויר גם הפחד משתחרר. השבוע רכבתי על סוסה צעירה וקצת פחדתי שהיא תבהל ממשהו או סתם תתעצבן עליי. כשהתמקדתי בנשימות שלי הרגשתי הרבה יותר טוב וחשתי שגם לסוסה קל יותר להרגע ולשתף פעולה. כשמתאמנים בריצה רצוי לשאוף פעמיים ואז לנשוף שלוש פעמים. כך אפשר לרוץ למשך זמן ארוך יותר. גם ברכיבה על סוסים אפשר לספור את הנשימות ולהתאים אותן לקצב של הסוס. גם כאן רצוי לנשוף יותר מאשר לשאוף והפעולה יכולה להרגיע סוסים לחוצים. סוזן סיפרה על הרצאה של רוכב
גרנד פרי (הרמה הגבוהה ביותר בדרסז') שרכב והסביר תוך כדי מה הוא עושה בלי להתאמץ כלל – נשימתו לא נשמעה ולא השתנתה לאורך כל ההרצאה. סוזן גם סיפרה על שיעור רכיבה שנאלצה להעביר לרוכב מתקדם ורוכבת מתחילה יחד. היא החליטה שנושא השיעור יהיה הנשימה. בתחילת השיעור היא גילתה שהרוכב המתקדם נושף פעם אחת על כל שאיפה ובסוף השיעור הוא הודה שזו הפעם הראשונה שבסיום הרכיבה הוא אינו מותש לחלוטין.
בסיום המפגש סוזן הציעה מספר תרגילים לשיפור היציבות של פלג הגוף העליון, תוך כדי שחרור הגב התחתון:
1. לרכון קדימה ולהתרומם חולייה-חולייה
2. ליישר את הידיים לצדדים ולהחזיק אותן למשך שלושה-ארבעה צעדיםשל הסוס
3. לשים ידיים על המותניים ולעשות רוטציות תוך כדי טרוט קימה וקנטר
4. להזיז את הראש לצדדים, למעלה ולמטה
5. לשים יד על הבטן, לנשום עמוק ולנסות ללחוץ על היד באמצעות השאיפה והנשיפה
6. ללכת אחורה ולשים יד אחת על הגב
7. לשים יד אחת על הגב תוך כדי רכיבת קנטר
סוזן סיכמה את המפגש ואמרה שלכל רוכב סגנון ייחודי משלו בהתאם למבנה גופו. יציבות של פלג הגוף העליון ושחרור הגב התחתון מאפשרים לנוע עם הסוס, כלומר לא באמת צריך "לשבת ישר". בסופו של דבר יש לזכור שהסוס לא משקר וכשעושים את הדברים נכון מרגישים זאת.
