רכיבה טיפולית

בעבודתי אני נתקלת הרבה בשאלה מהי רכיבה טיפולית ולמי היא יכולה לעזור, ומהו ההבדל בין לימוד רכיבה רגילה לרכיבה טיפולית, ולכן החלטתי להקדיש את הפוסט הראשון לנושא זה. אני כותבת כאן בעיקר מנקודת המבט האישית שלי ומניסיוני האישי, ואשמח כמובן לשמוע את תגובותיכם לנושא.

בשיעורי הרכיבה הטיפולית הרוכב לומד למעשה לרכב על סוסים. שיעורי הרכיבה הטיפולית נראים למתבונן מבחוץ ממש כמו שיעורי רכיבה רגילים - ההבדלים הם בהכשרת המדריך ובאבחון הרוכב. מדריכי רכיבה טיפולית עוברים הכשרה נוספת (לאחר קורס מדריכי רכיבה) והרוכבים הופנו לרכיבה טיפולית לאחר אבחון של גורם רפואי (רופא) או פארא-רפואי (פסיכולוג, פסיכיאטר, פיזיותרפיסט, מרפא בעיסוק וכדומה).

שיעור רכיבה טיפולית - נראה כמו שיעור רכיבה רגיל

עם זאת, כאשר מדובר ברכיבה של נכים קשים או בהיפותרפיה (פיזיותרפיה על גב הסוס) השיעורים נראים אחרת משיעורי הרכיבה הרגילים. העלייה על הסוס מתבצעת בדרך כלל מרמפה ולעיתים אף באמצעות מעלית חשמלית ("ליפט" - מתקן המאפשר להרים את הרוכב ו"להניח" אותו על גב הסוס). הירידה מהסוס גם היא מתבצעת עם תמיכה של המדריך והעוזרים. במהלך השיעור ישנו עוזר המוביל את הסוס ובמידת הצורך ישנם עוזרים נוספים שהולכים לצד הסוס. אם מדובר ברוכב צעיר מאוד או קל מאוד, המדריך יכול לרכב איתו. במקרים הללו אנו משתמשים בתנועת הסוס לשיפור היציבה, שיווי המשקל, טווח התנועה ויכולת הניידות של המטופל.

רכיבת נכים - עבודה על יציבה ושיווי משקל

ניתן לומר שרכיבה על סוסים היא ספורט טיפולי שעוזר ומקדם את כולם - גם אנשים שאינם מוגדרים טיפוליים. מי שהתנסה ברכיבה מבין שהיא מקצינה את הקשיים שלנו, בין אם מדובר בקשיים פיזיים או רגשיים. הרכיבה משפרת את הקואורדינציה והפרדת התנועה (שכן כל חלק בגוף צריך לפעול בנפרד ובאופן שונה כדי לשלוט בסוס), מחזקת שרירים ומשפרת מוטוריקה גסה ועדינה והתמצאות במרחב. והחשוב מכל – הרכיבה והקשר עם הסוסים מעניקים שלווה, סיפוק ושקט נפשי, ובונים את הביטחון והדימוי העצמי של הרוכב.

הרכיבה הטיפולית מיועדת למטופלים בעלי הפרעות קשב וריכוז, קשיים התנהגותיים או רגשיים, אוטיזם, שיתוק מוחין, פגיעות ראש, תסמונת דאון, עיוורון, חירשות, פיגור, מחלות נפש, חרדות, קשיים חברתיים, בעיות מוטוריות ועוד.

בפוסט הבא ארחיב מעט יותר על הרכיבה הטיפולית וכיצד היא בונה בטחון עצמי, ולעת עתה אסיים בשאלה שהרבה אנשים שואלים אותי: כמה טיפולים צריך ברכיבה טיפולית ומתי אפשר להפסיק?
רוכבים שהתחילו ברכיבה טיפולית לא צריכים להפסיק לרכב ברגע שהם וסביבתם חשים הקלה בקושי שלהם. אם הרוכב נהנה ורוצה להמשיך וניתן לעמוד בהוצאות אפשר להפוך את הרכיבה לתחביב לחיים ואפילו למקצוע. הכיף בספורט הרכיבה הוא שתמיד יש לאן להתקדם ולשאוף. תמיד יגיע מדריך או מאמן שיוכל ללמד משהו חדש ומעניין והרכיבה נותנת לרוכב משהו מיוחד משלו שהוא יכול להתגאות בו.

גם רוכב שאינו מוגדר טיפולי יכול להפיק המון מהרכיבה