יום שני, 28 בספטמבר 2009

גרדות


בעיקר בסוף הקיץ קיימת תופעה נפוצה של סוסים שמתגרדים באזורי הרעמה והזנב – הסוס עומד בתא או קשור מחוצה לו ומשפשף בחוזקה את צווארו או את בסיס זנבו על קירות התא, כלי האוכל או העמודים.
התופעה מכונה גרדת ופוסט זה מסביר את הגורמים לתופעה וכיצד ניתן לטפל בסוסים ולהקל את סבלם.

הגרדת הנה מחלת עור הנובעת מתגובה אלרגית (רגישות יתר) לחלבון המצוי ברוק היבחוש ומתבטאת בתגובת גרד חזקה המובילה לפצעים בעור, שבירת ונשירת שערות, עיבוי העור באזורי הגרד ושינוי צבעו. מקומות הגירוד האופייניים הנם הרעמה ובסיס הזנב, אך תתכן גם הופעה של לקויות על הפנים, על הרגליים ובמקרים נדירים אף על הבטן. תתכן גם תגובה דומה לעקיצות של חרקים אחרים כגון זבובים או יתושים, אך תופעת רגישות היתר הנפוצה ביותר בסוסים הינה לעקיצות של יבחושים. רגישות יתר זו הינה בעלת חזרתיות עונתית ונחשבת למחלה הנגרמת מגורמים רבים, ביניהם גורמים תורשתיים וגורמים סביבתיים. חשוב לזכור שרגישות יתר לעקיצות חרקים הינה אחת הסיבות הנפוצות לגרד בסוסים והבעיה נוטה להחמיר עם השנים. אבחון המחלה מבוסס על הסימנים האופייניים בשילוב עם המופע העונתי. בדיקות מעבדה לרוב יסייעו בשלילת בעיות אחרות.

פצעים בעור ונשירת השיער באזור הרעמה

המפתח לטיפול בבעיה זו הינו במניעת הגעת החרק העוקץ לסוס. הטיפול בגרדת מתחלק למספר מישורים: שמירה על ניקיון החווה, שמירה על ניקיון הסוס, שימוש בחומרים לטיפול והרגעה, מניעת מגע בין היבחושים לגוף הסוס, מניעת ההתגרדות ובמקרים קיצוניים חיסון הסוסים.

ניקיון החווה: יש לנקות את התאים של הסוסים לפחות פעם ביום ולשמור על אזור החווה נקי ומסודר. היבחושים נמשכים ללכלוך ובעיקר לצואה ושתן ולכן ניתן להגביל את כמותם על ידי שמירה על הניקיון. ניתן להציב מלכודות חרקים בשטח החווה או לפזר חומרים שהורגים את היבחושים, אך יש להיזהר שלא מדובר בחומרים שעלולים לסכן סוסים או בעלי חיים אחרים שנמצאים בחווה.

שמירה על ניקיון הסוס: כאשר הסוס מלוכלך היבחושים נמשכים אליו ולכן חשוב לשטוף סוסים מתגרדים מידי יום ואף להשתמש בשמפו מספר פעמים בשבוע (בעיקר על האזורים המגורדים) כדי לשמור על היגיינה ולמנוע מצב שהפצעים מזדהמים. מומלץ להרטיב את הסוס היטב, לחפוף את אזורי הזנב, הרעמה והפצעים עם מעט שמפו (אין צורך לרכוש שמפו מיוחד) לקרצף את גופו היטב עם מברשת גומי ואז לשטוף היטב. חשוב שלא יישארו שאריות של סבון כי זה מייבש את העור ועלול לגרום לגרד נוסף.

שטיפה יסודית של הסוס לפני ואחרי החפיפה בשמפו


חומרים לטיפול והרגעה: במידה והפצעים פתוחים יש להשתמש במשחות טיפוליות, שהן גם שומניות ומרגיעות כגון MSM, משושת או משחת יוד. ברגע שהגרדת בשליטה והפצעים מתחילים להחלים ניתן למרוח ITCHFREE (עם כפפות) או קרם גוף.

מריחת ITCHFREE עוזרת להרגיע את האזור המגורד ולהרחיק יבחושים


מניעת המגע בין היבחושים לגוף הסוס: שיטת מניעה יעילה מאוד היא התקנה של מאווררים חזקים באורווה. יבחושים בניגוד לחרקים מעופפים אחרים נחשבים לחרק שקשה לו לעוף ברוח חזקה ולכן שיטה זו נחשבת כיעילה למניעת עקיצות. יבחושים פעילים בשעות בין הערביים, קרי שעות הבוקר המוקדמות ושעות הערב. לכן חשוב לרסס את הסוסים נגד יבחושים בבוקר ובערב. ניתן לכסות את הסוס המתגרד בקובן רשת (שמיכת רשת). הקובן מכסה את גוף הסוס ומונע את המגע עם היבחושים.

קובן רשת - מונע את המגע בין היבחושים לגוף הסוס


מניעת התגרדות: במקרים קיצוניים ניתן להתקין חוט מתכת מחשמל על קירות התא או המרעה כדי למנוע מהסוס להתגרד. זהו פיתרון שאיננו מומלץ כי הסוסים עלולים לפתח טראומה. אני מכירה מקרה בו הותקן חוט מתכת מחשמל באחד התאים של סוס מגורד מאוד - הסוס פחד לצאת מהתא ולהיכנס אליו ובשלב מסויים אף הפסיק לאכול כי פחד להתחשמל.

חיסון הסוס נגד אלרגייה: במקרים קשים, בהם כבר קיימים פצעים בעור יש צורך לטפל בהם באופן מקומי ולעיתים אף לתת לסוס טיפול בסטרואידים. חשוב לזכור שטיפול בסטרואידים לבדו אינו פותר את הבעיה ורק מאפשר פסק זמן להחלמת פצעי העור.

מניסיוני האישי הטיפול הטוב ביותר הוא שמירה על היגיינת הסוס וסביבתו. ההבדל בין סוס מגורד ואומלל לסוס מטופל ושמח הוא עצום, והדרך להשגתו איננה מסובכת.


סוס מטופל ומאושר


יום ראשון, 20 בספטמבר 2009

התנדבות בחוות סוסים


התנדבות היא דרך מצויינת להכיר תחומים שמושכים אותנו. מטרת הפוסט היא לפתח קצת את נושא ההתנדבות בחוות סוסים ולעזור לאנשים שמתעניינים או מתלבטים בנושא.

אני התחלתי את קריירת הסוסים שלי (בתור ילדה ובתור אדם בוגר) כמתנדבת. נולדתי וגדלתי בקיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל ובגיל 14 חברה שלי "סחבה" אותי לאורווה בקיבוץ. היא כבר הייתה חלק מהצוות באורווה, למרות שהיא צעירה ממני. היא סיפרה לי הרבה סיפורים על המקום ו"הדליקה" אותי על הנושא. התחלתי להגיע איתה לאורווה ובסופו של דבר היא עזבה ואני הגעתי כל יום אחרי הלימודים ונשארתי עד הערב. הייתי עושה הכל: מנקה תאים, מאכילה, מטפלת בסוסים ורוכבת. נהניתי מכל רגע והאווירה היתה מדהימה. הייתי חוזרת הביתה עייפה אבל מלאת חוויות ומאושרת עד מאוד. העבודה באורווה נתנה לי משהו מיוחד משלי והרבה גאווה.

עם הזמן הדברים השתנו: משפחתי עזבה את הקיבוץ והקשר שלי עם עולם הסוסים התרופף. אחרי הצבא ניסיתי את מזלי בעבודות שונות ובלימודים גבוהים, אך בשום מקום לא הרגשתי שייכת - תמיד רציתי להיות במקום אחר. כל פעם שראיתי סוסים חשתי צביטה בלב ותחושת פיספוס. ואז בגיל 23 החלטתי להרים את הכפפה ולחזור לסוסים.

באותה תקופה גרתי בחדרה ומצאתי חווה בשם "אינטרה" בחבצלת השרון (לא רחוק מביתי). במשך שנים התקיימו ב"אינטרה" קורסים להכשרת מדריכי רכיבה טיפולית והחלטתי שרכיבה טיפולית תתאים לאופי הנוח והסבלני שלי. התחלתי להתנדב בחווה ולקחת שיעורי רכיבה כדי לבדוק אם התחום מעניין אותי והאם אני נהנית מהעבודה. במסגרת ההתנדבות עזרתי בשיעורי רכיבה טיפולית, איכפתי סוסים וטיפלתי בהם. נהניתי מאוד ואחרי מספר חודשים הציעו לי בחווה תפקיד של עוזרת למדריך רכיבה. התפקיד כלל בעיקר טיפול ואימון של הסוסים ועזרה למדריכי הרכיבה הטיפולית. עברתי לגור בחווה והייתי עובדת כל יום מצאת החמה ועד צאת הנשמה. זו הייתה עבודה קשה, אך מלמדת ומספקת מאוד. בנינו צוות מקסים של עובדים ועוזרים (חלקם ילדים) ומאוד נהנינו לעבוד יחד. אחרי חצי שנה ב"אינטרה" נרשמתי לקורס המדריכים ומשם הכל כבר היסטוריה. מאז כבר מילאתי תפקידים שונים במספר חוות והוצאתי תעודה נוספת של מדריך רכיבה ספורטיבית. אני מרגישה שתחושת השייכות והאהבה לתחום הולכות ומתחזקות ככל שחולף הזמן.

אם התחום מעניין ומושך אתכם, התנדבות היא דרך מצויינת להתחיל בלי התחייבות לקורסים יקרים וארוכים. לפני שמתחילים להתנדב חישבו: כמה זמן אתם מוכנים להשקיע? שעה בשבוע? שלוש שעות? אל תשכחו - גם הנסיעה לחווה לוקחת זמן, קחו גם את זה בחשבון. זיכרו שכשאתם מתנדבים ומתחייבים למספר שעות מסוים בשבוע, אתם חלק מהצוות וסומכים עליכם שתפגינו אחריות ותגיעו בזמן. דבר נוסף שכדאי לחשוב עליו הוא התפקיד בחווה: מה אתם רוצים לעשות במסגרת ההתנדבות? מה אתם לא מוכנים לעשות? בחוות סוסים יש משימות רבות שמתנדבים יכולים לסייע בהן כמו עזרה בשיעורים (תחת הנחיית המדריכים), ניקוי תאים, הברשה ושטיפת הסוסים, הובלת סוסים לשיעורים, האכלת סוסים ועוד. אל חשש, ילמדו אתכם כל מה אתם צריכים לדעת.

מתנדבת מטפלת בסוס - מנקה פרסות


אחרי שחשבתם קצת על הנושא והבנתם כמה זמן אתם מוכנים להקדיש לו, הגיע הזמן לבחור חווה. כמעט בכל חווה ישמחו לקבל מתנדבים רציניים שמוכנים ואוהבים לעזור, תוכלו גם למצא מודעות חיפוש מתנדבים באתר ההתאחדות הלאומית לספורט הרכיבה ובפורטלים ובפורומים השונים:


מתנדבת צעירה מובילה סוס מהאורווה למגרש הרכיבה


רצוי לבקר ביותר מחווה אחת לפני שמחליטים להתחייב. הנה עוד מספר שיקולים שיעזרו לכם בבחירת חווה:

1. קירבה - קיימות חוות רבות ברחבי הארץ. רצוי לקחת בחשבון את העובדה שתצטרכו להגיע לשם לפחות פעם בשבוע (אם מדובר בהורה המסיע את הילד או מתנדב המגיע בתחבורה ציבורית). עם זאת ייתכן ותאהבו חווה מסויימת הרחוקה ממקום מגוריכם: בחווה שלנו יש מתנדבים שמגיעים בנסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית, אך קשה להם לעזוב לטובת מקום קרוב יותר, כי הם נקשרו לסוסים ולצוות.

2. התרשמות כללית מהחווה - יש לשים לב שהחווה מסודרת ומטופחת ושהסוסים במצב פיזי ונפשי טוב. אני מודעת לכך שלמתנדב מתחיל אין יכולת לשפוט איך נראה סוס בריא וחווה מסודרת, אבל לא צריך עין מקצועית כדי להבחין במקום מוזנח ומלוכלך (ילדים: קחו את ההורים אתכם וסמכו על שיקול דעתם).



חווה מסודרת ומטופחת


3. תפקיד – ישנן חוות המתמחות ברכיבה טיפולית, וחוות שאינן עוסקות כלל בנושא. ישנן חוות שרק מטפלות בסוסים עבור בעליהם וכאלה שגם מעבירות שיעורי רכיבה (וגם פה ישנם סגנונות שונים, אפרט על כך בפוסט נוסף). ישנן חוות המתמחות בגידול או אימון סוסים ועוד ועוד. בכל חווה ישנו מגוון משימות שונה מעט שתוכלו להשתלב בו.




מתנדבות צעירות מטפלות בסוסה ושוטפות אותה



4. צוות החווה – רצוי לנהל שיחות עם הצוות, להבין מהו הניסיון והידע המקצועי שלהם, מיהם בעלי התפקידים בחווה, מי מרכז את נושא המתנדבים וכו'.



צוות החווה - אני מדגימה איך מטפלים בסוס ומפקחת על עבודת המתנדבות


5. מתנדבים אחרים - במידת האפשר רצוי לנהל שיחות עם מתנדבים אחרים כדי לקבל רקע נוסף. האם משקיעים בהם, מלמדים אותם ומתייחסים אליהם בכבוד? האם יש אוזן קשבת במקרה שצצות בעיות? האם שמים לב שהמתנדבים אינם מסכנים את עצמם? עבודה עם סוסים עלולה להיות מסוכנת אם נעשית ללא השגחה של גורם מנוסה.


בטיחות - יש לשים לב שבחווה מקפידים על כללי הבטיחות ומשגיחים על המתנדבים

6. תגמול – התנדבות, מעצם הגדרתה, אינה תמורת תגמול מסוים מלבד ההנאה והסיפוק שבעשייה של דבר שאוהבים ועזרה לאחרים. עם זאת, ישנן חוות שמתגמלות מתנדבים בצורה מסוימת (למשל – מעניקות שיעורי רכיבה). כדאי לברר את הנושא בהתחלה כדי לתאם ציפיות.

דרך טובה להתחיל התנדבות בחווה היא להרשם לשיעורי רכיבה ואז לגשש אחר האפשרויות, דרך המדריך או הצוות בחווה. בחווה שלנו יש ילדים ואנשים בוגרים שהחלו לקחת שיעורי רכיבה, למדו את הבסיס של טיפול והתנהלות בסביבת הסוסים, ואז החלו להתנדב. בנוסף יש ילדים שנרשמו לקייטנות הקיץ בחווה ובתום הקייטנה המשיכו להגיע לחווה בהתנדבות ולעזור בטיפול בסוסים.


בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכל עשרות המתנדבים שלנו שעושים עבודה מדהימה עם המון אהבה ואיכפתיות והופכים את החווה והעבודה שלנו, המדריכים, לנעימה וכייפית הרבה יותר. אשמח כמובן לעמוד לרשותכם בכל שאלה או בקשה.




המון תודה לכל המתנדבים המקסימים שלנו!

















יום שישי, 11 בספטמבר 2009

רכיבה טיפולית - המשך


בהמשך לפוסט הקודם, בפוסט זה אסביר קצת יותר מהי רכיבה טיפולית, איזו הכשרה עוברים המדריכים, כיצד הרכיבה בונה ביטחון עצמי ואצרף מספר המלצות לרוכבים פוטנציאליים.

עוד על רכיבה טיפולית

'רכיבה טיפולית' היא שם כולל למספר ענפים מקצועיים העושים שימוש בסוס וברכיבה עליו ככלי טיפולי. הרכיבה הטיפולית משמשת בעבודה עם מטופלים בעלי בעיות פיזיות, רגשיות או התנהגותיות. מקובל להבחין בין שלושה ענפים בתחום הרכיבה הטיפולית: רכיבה טיפולית, היפותרפיה וטיפול ברכיבה. לשם הכרת ההבדלים ביניהם נביא את ההגדרות שמספק ארגון הגג של הרכיבה הטיפולית בצפון אמריקה (NARHA) לכל אחד מהענפים:
רכיבה טיפולית מוגדרת כתהליך של לימוד מיומנויות רכיבה וסייסות בהתייחס לצרכים המיוחדים של המטופלים. היפותרפיה מוגדרת כתהליך פיזי טיפולי בסיוע סוסים במהלכו נעשה שימוש בתנועת הסוס כאמצעי לשיפור היציבה, שיווי המשקל, טווח התנועה ויכולת הניידות של המטופל. טיפול ברכיבה מוגדר כתהליך פסיכותרפיה בסיוע סוסים כאשר הטיפול עוסק בתכנים של בטחון עצמי, דימוי עצמי ומיומנויות חברתיות. לעבודה זו נלוות לעיתים מטרות טיפוליות הקשורות בכישורי הלמידה של המטופל ובבעיות התנהגותיות שלו.
רכיבה טיפולית מבוססת על הקשר בין האדם והסוס ועל הפעילות הגופנית הקשורה ברכיבה. ההמצאות בקרבת הסוסים, לימוד מיומנויות רכיבה, שליטה בסוס והטיפול בו מעודדים התפתחות אישית וחברתית. התנועה של הסוס במרחב (מעלה-מטה, קדימה-אחורה, ימינה-שמאלה), כמו גם אופן ישיבת הרוכב ומקצב התנועה, מסייעים להבאת גוף האדם למצב הפיזי האופטימלי. הרכיבה מניעה את אגן הרוכב באותה צורה שנע אגן תקין בעת ההליכה. אני מכירה מקרה של מטופל נכה בכסא גלגלים, שאחרי כל שיעור רכיבה מסוגל ללכת במשך יום שלם (!) – בזכות התרגול של אגן הירכיים בזמן הרכיבה, הגוף "זוכר" את פעולת ההליכה ומסוגל לשחזר אותה.

רעיון נוסף עליו מושתת הטיפול הוא ההתייחסות לגוף ולנפש כיחידה אחת שמרכיביה משפיעים זה על זה. השימוש בתהליכים לא מילוליים עוזר לפתיחות הרגשית, לביטוי ועיבוד רגשות, למודעות עצמית מנטלית ופיזית, בטחון ודימוי עצמי, מיומנויות חברתיות, תחושת עצמאות וחוויות של הצלחה. ההשתתפות בעשייה המשולבת עם יציאה אל הטבע תורמת רבות ליצירת אווירה מרגיעה המאפשרת למשתתפים להיפתח ומעודדת תהליכי שינוי.
הסוס הינו חיה רגישה ביותר והאתגר המשמעותי ברכיבה הוא "לשכנע" את הסוס שאתה בטוח בעצמך ויודע מה אתה רוצה. הסוסים מרגישים מייד אם הרוכב מתלבט ואיננו בטוח בבקשות שלו. בעבר זכיתי לדוגמה ממקור ראשון בעיצומו של שיעור קפיצות (הפעם אני הייתי "המטופלת"). אליוט (הסוס) ואני קפצנו מסלול מכשולים והגענו לאוקסר (מכשול רחב) של כ-70 ס"מ גובה. לפני המכשול הרגשתי איך אליוט "שואל" אותי באמצעות שפת הגוף שלו: "את בטוחה שאת רוצה לקפוץ את זה?!" אם הייתי מהססת ולו לשנייה אליוט לא היה קופץ.

חגית ואליוט בגישה למכשול - "את בטוחה שאת רוצה לקפוץ את זה?!"



הרכיבה מאפשרת לאנשים להרגיש שהם בשליטה על חייהם, כי אם אני מצליח להתמודד עם חיה ששוקלת 500 קילוגרם (!!) ברור שאוכל להתמודד עם הקשיים האחרים בחיי. הרכיבה מחזקת ועוזרת בשיפור האספקטים הגופניים שצויינו לעיל, נותנת תחושת מסוגלות ועוזרת לייצר חוויות של הצלחה והתמודדות עם קשיים.



המדריכים

ההכשרה שעוברים מדריכי רכיבה כוללת: שיפור הרכיבה, בניית מערכי שיעור, אימון סוסים, התנהגות הסוס ותקשורת עם סוסים, מתודיקה ודידקטיקה, בטיחות, ממשק, ציוד רכיבה והדרכה, ניהול אורווה, ווטרינריה, עזרה ראשונה ועוד.
מדריכי רכיבה טיפולית עוברים הכשרה נוספת הכוללת: נהלי קבלה לרכיבה טיפולית וניתוח אבחונים, תכנון שיעורים, בניית מטרות ומעקב, בחירת סוסים לרכיבה טיפולית, רקע וטכניקות עבודה עם ADHD ועוד מגוון סוגים של נכויות ומחלות, אנטומיה של גוף האדם, רקע והתמודדות עם קשיים נפשיים, שימוש באביזרים מיוחדים ועוד.

מדריכי רכיבה רבים עוברים קורסי רכיבה טיפולית כדי להתמודד עם מקרים של רוכבים שאינם מאובחנים. מדריכי הרכיבה הרגילים מתמודדים עם קשיי הרוכבים שלהם באמצעים דומים לאלו של מדריכי הרכיבה הטיפולית (עזרים כגון קונוסים ותמונות לסימון מסלול הרכיבה, משחקים ופרסים כדי ליצור מוטיבציה וכן הלאה). למעשה, כל מדריך רכיבה עם קצת רגש וטיפה יצירתיות יכול לתפקד כמדריך רכיבה טיפולית. יחד עם זאת, לעיתים מגיעים לרכיבה מקרים קשים של נכויות פיזיות ונפשיות שאותם חייבים להפנות למדריכים שעברו הכשרה מתאימה כדי למנוע סיכון לרוכבים וחס וחלילה להרע את מצבם.


מדריך רכיבה טיפולית בפעולה - הלונג' מאפשר למדריך לשלוט בסוס מרחוק ולייצר חוויות של הצלחה אצל הרוכב



המלצות לרוכבים מתחילים ברכיבה טיפולית

אני לא ממליצה לילדים שטרם סיימו כיתה א' להתחיל לרכב: ילדים צעירים מאוד אינם שולטים ואינם מודעים לגופם ולסביבתם בצורה מספקת ולכן אינם יכולים עדיין ללמוד לרכב ללא עזרה. ההתקדמות המשמעותית של רוכבים ברכיבה טיפולית מגיעה כשהרוכב מסוגל לשלוט לבד בסוס - ללא עזרה של המדריך. ילד צעיר מאוד לא יכול להפיק את המירב מהרכיבה ומומלץ להעזר באפשרויות הטיפול האחרות (כגון ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, ייעוץ פסיכולוגי, טיפול באומנות ובמוזיקה וכדומה). בנוסף יש לקחת בחשבון שלא כולם נהנים מרכיבה - מדובר בספורט שלא כל אחד מתחבר אליו ונהנה ממנו כמו בכל פעילות פנאי אחרת. אני תולה את הצלחת הטיפול בחיבור שחש הרוכב לסוסים ולספורט. רוכבים שאינם נהנים מחוויית הרכיבה ומהקשר עם הסוסים לא יפיקו תועלת מהרכיבה הטיפולית כי אין להם מוטיבציה להתקדם ולהצליח.


ועוד משהו קטן...

קיימים מקרים לא מעטים שההורים חווים קשיים כלשהם עם ילדיהם ובמקום לפנות לייעוץ או טיפול אצל גורם רפואי או פארא-רפואי מקצועי, שומעים שרכיבה על סוסים יכולה לעזור ונרשמים ל"רכיבה טיפולית". זה המקום לציין שמרבית מדריכי הרכיבה הטיפולית אינם פסיכולוגים, פיזיותרפסטים או מרפאים בעיסוק. הם עברו הכשרה מסוימת אך עדיין צריכים גורם מקצועי להתייעץ איתו כדי שיוכלו באמת לעזור ולקדם את המטופלים שלהם. לכן, בחווה שלנו התקבלה לאחרונה החלטה שלא ניתן להרשם לרכיבה טיפולית ללא הפנייה מגורם מקצועי ובנוסף יש לאפשר למדריך הרכיבה להתייעץ עם הגורם המקצועי המטפל בתלמיד.









יום שבת, 5 בספטמבר 2009

רכיבה טיפולית


בעבודתי אני נתקלת הרבה בשאלה מהי רכיבה טיפולית ולמי היא יכולה לעזור, ומהו ההבדל בין לימוד רכיבה רגילה לרכיבה טיפולית, ולכן החלטתי להקדיש את הפוסט הראשון לנושא זה. אני כותבת כאן בעיקר מנקודת המבט האישית שלי ומניסיוני האישי, ואשמח כמובן לשמוע את תגובותיכם לנושא.

בשיעורי הרכיבה הטיפולית הרוכב לומד למעשה לרכב על סוסים. שיעורי הרכיבה הטיפולית נראים למתבונן מבחוץ ממש כמו שיעורי רכיבה רגילים - ההבדלים הם בהכשרת המדריך ובאבחון הרוכב. מדריכי רכיבה טיפולית עוברים הכשרה נוספת (לאחר קורס מדריכי רכיבה) והרוכבים הופנו לרכיבה טיפולית לאחר אבחון של גורם רפואי (רופא) או פארא-רפואי (פסיכולוג, פסיכיאטר, פיזיותרפיסט, מרפא בעיסוק וכדומה).



שיעור רכיבה טיפולית - נראה כמו שיעור רכיבה רגיל

עם זאת, כאשר מדובר ברכיבה של נכים קשים או בהיפותרפיה (פיזיותרפיה על גב הסוס) השיעורים נראים אחרת משיעורי הרכיבה הרגילים. העלייה על הסוס מתבצעת בדרך כלל מרמפה ולעיתים אף באמצעות מעלית חשמלית ("ליפט" - מתקן המאפשר להרים את הרוכב ו"להניח" אותו על גב הסוס). הירידה מהסוס גם היא מתבצעת עם תמיכה של המדריך והעוזרים. במהלך השיעור ישנו עוזר המוביל את הסוס ובמידת הצורך ישנם עוזרים נוספים שהולכים לצד הסוס. אם מדובר ברוכב צעיר מאוד או קל מאוד, המדריך יכול לרכב איתו. במקרים הללו אנו משתמשים בתנועת הסוס לשיפור היציבה, שיווי המשקל, טווח התנועה ויכולת הניידות של המטופל.




רכיבת נכים - עבודה על יציבה ושיווי משקל


ניתן לומר שרכיבה על סוסים היא ספורט טיפולי שעוזר ומקדם את כולם - גם אנשים שאינם מוגדרים טיפוליים. מי שהתנסה ברכיבה מבין שהיא מקצינה את הקשיים שלנו, בין אם מדובר בקשיים פיזיים או רגשיים. הרכיבה משפרת את הקואורדינציה והפרדת התנועה (שכן כל חלק בגוף צריך לפעול בנפרד ובאופן שונה כדי לשלוט בסוס), מחזקת שרירים ומשפרת מוטוריקה גסה ועדינה והתמצאות במרחב. והחשוב מכל – הרכיבה והקשר עם הסוסים מעניקים שלווה, סיפוק ושקט נפשי, ובונים את הביטחון והדימוי העצמי של הרוכב.

הרכיבה הטיפולית מיועדת למטופלים בעלי הפרעות קשב וריכוז, קשיים התנהגותיים או רגשיים, אוטיזם, שיתוק מוחין, פגיעות ראש, תסמונת דאון, עיוורון, חירשות, פיגור, מחלות נפש, חרדות, קשיים חברתיים, בעיות מוטוריות ועוד.

בפוסט הבא ארחיב מעט יותר על הרכיבה הטיפולית וכיצד היא בונה בטחון עצמי, ולעת עתה אסיים בשאלה שהרבה אנשים שואלים אותי: כמה טיפולים צריך ברכיבה טיפולית ומתי אפשר להפסיק?
רוכבים שהתחילו ברכיבה טיפולית לא צריכים להפסיק לרכב ברגע שהם וסביבתם חשים הקלה בקושי שלהם. אם הרוכב נהנה ורוצה להמשיך וניתן לעמוד בהוצאות אפשר להפוך את הרכיבה לתחביב לחיים ואפילו למקצוע. הכיף בספורט הרכיבה הוא שתמיד יש לאן להתקדם ולשאוף. תמיד יגיע מדריך או מאמן שיוכל ללמד משהו חדש ומעניין והרכיבה נותנת לרוכב משהו מיוחד משלו שהוא יכול להתגאות בו.


גם רוכב שאינו מוגדר טיפולי יכול להפיק המון מהרכיבה