רז ניצני - ימים ראשונים

וכעת אנו שבים לסיפורה של רז ניצני ולימיה הראשונים בחוות הקסחון שבהולנד.

 

 המשושה של חוות הקסחון

כשהגעתי לחווה בתום הצבא, הצוות היה מורכב משני סטאז'רים של דרנר (בי"ס למנהלי חוות ולמדריכי רכיבה) ושני עובדים. תמר למדה בדרנר פעם בשבוע (בתכנית מיוחדת לרוכבים מתחרים) ובשאר הזמן עבדה גם היא בחווה. לורנס למד כל בוקר ופעם בשבוע נסע גם הוא ללמוד בדרנר (באותה תכנית כמו  תמר). אחר הצהריים היה מצטרף לצוות ורוכב על הסוסים. הסטאז'רים ישנו בעליית הגג בבית של לינוס, שם גם אני ישנתי בביקורי הראשון בחווה. הסטאז'רים והעובדים עבדו בתמורה לאחזקת הסוסים שלהם בחווה ובתמורה לשיעורי רכיבה. 

סוסים במרעה

כל יום החל בשעה שבע בבוקר והעבודה כללה ניקוי תאים, האכלה, טאטוא, לונג'ים לסוסים צעירים ושחרור סוסים במרעה. התפקיד של תמר ולורנס היה לרכב ובשל הקשר הטוב שנרקם ביני לבין תמר, התפקיד שקיבלתי היה לעזור לה ברכיבות. לינוס שיכן את תמר בבית קטן ונחמד והיא הציעה לי לגור איתה. בדיעבד נראה שמהלך זה תרם רבות להחלטתי להישאר בהולנד. תנאי המגורים של הסטז'רים היו בסדר גמור, אבל לאורך זמן קשה להסתדר בלי פרטיות ועם שותפים שמתחלפים כל כמה חודשים. לינוס ואריקה (אשתו) היו מאוד חמים ופתוחים וביתם היה תמיד פתוח בפני צוות החווה. לדוגמה את כל הארוחות אכלנו יחד כל יום אצלם בבית. 

המגרש המקורה

מהבוקר עד שש בערב הייתי עוזרת לתמר ומאכפת בשבילה את הסוסים. בצהריים עשינו הפסקה של חצי שעה וחזרנו לעבוד. היה לנו סדר קבוע של רכיבות מידי יום ולאט לאט גם עזרתי לתמר לזכור אותו. בהתחלה רק איכפתי סוסים, הבאתי אותם למגרש וטיפלתי בהם בסיום הרכיבה. בהדרגה תמר החלה לתת לי גם לרכב קצת. הייתי למשל מחממת את הסוסים בהליכה. לפעמים היה מדובר בסוסים חמים שאחרי 10-15 דקות הליכה התחילו ממש להשתולל. תמר לימדה אותי להרגיש את קצב ההליכה ואיך רגליי הסוס צריכות לנוע  בהליכה. אם הייתי עושה טעויות תמר הייתה מיידעת אותי תוך צעקות רמות. הרגשתי שמאוד רוצים ללמד אותי, אבל שאסור לי לטעות יותר מפעם אחת. ידעתי שרוכבים שאינם מוכשרים לעולם לא יזכו לעלות על סוסים טובים באמת.

אחר הצהריים היינו עובדות בלונג' עם סוסים צעירים. תמר הייתה מחזיקה את הסוס ואני הייתי רוכבת. בהולנד מאוד מקובל שמישהו עוזר מהקרקע במהלך האימון. כל שנה היו אצלנו 5-6 סוסים צעירים באימון. בשלב מסויים הוחלט שאני אאמן שני סוסים צעירים בני שלוש, בהשגחה של תמר כמובן. הייתי צריכה לשחרר אותם כל יום, לטפל בהם ולרכב עליהם 4-5 פעמים בשבוע במשך 10-15 דקות. את האימונים הראשונים עשינו במגרש קטן וסגור בגודל 15*30 מטר. כך הסוס הצעיר היה מרוכז רק ברוכב בלי הפרעות מבחוץ.  השתמשנו במגרש זה גם לאימון של סוסים בעייתיים. 

 המסדרון בחווה

עם הזמן תמר החלה לתת לי להרגיש תנועות מסויימות (כמו טרוט מאורך או שולדר אין) על הסוסים שהיא אימנה. למדתי מהרכיבות האלה המון. הייתי מסתכלת על תמר רוכבת תנועה מסויימת ואז עולה על הסוס ומבצעת רק את התנועה הזו. תמר מאוד דאגה לסוסים שלה ולכן הייתה מאוד קשוחה. הייתי צריכה ללמוד הכל מהר מאוד ומדוייק מאוד. הרכיבות הכריחו אותי להישאר מרוכזת ולתת בכל רגע את הכי טוב שלי. וכך למעשה למדתי איך לאמן את הסוסים שלי.

בשלב מסויים קיבלתי לאימון סוס בן 4, שהיה הכי מתקדם מכל הסוסים עליהם רכבתי עד אז. לסוס קראו פאצ'ינו ואריקה אימנה אותו עד שנכנסה להריון. פאצ'ינו היה סוס פרטי שהגיע לאימון בחווה (ולכן גם נתנו לי לרכב עליו). הוא לא ידע כמעט כלום ורכבתי עליו בשיעור קבוצתי שבועי שאריקה העבירה לכל הצוות. זה היה השיעור הרשמי, אך במהלך השבוע תמר העבירה לי שיעורים קצרים ולינוס היה מכריח אותי לרשום כל מה שלמדתי. לפחות הוא הרשה לי בדרך כלל לרשום בעברית (ולא בהולנדית), אך לפעמים הייתי צריכה גם להגיש לו את זה... הרעיון הוא שלכל תרגיל ברכיבה יש סדר פעולות. כל מה שצריך הוא לזכור אותו ולהשתמש במידת הצורך. באימון של סוסים צעירים משתמשים באותו סדר פעולות וכך מתאפשר לבצע גם איתם תרגילים מתקדמים ללא בעייה. בדרך כלל הסוסים הצעירים מגיבים מהר מאוד, אם משתמשים בגוף כמו שצריך. הם כמו ילדים - לומדים מהר כי עדיין לא פיתחו הרגלים רעים. 

 רז ופאצ'ינו

אחר הצהריים לינוס נסע לפרזל סוסים מחוץ לחווה וכשחזר בערב היה רוכב. בכל הרכיבות שלו הייתי מאכפת את הסוסים ומסתכלת עליו רוכב, גם אם המשיך לרכב עד אמצע הלילה. למדתי המון בערבים האלה. למעשה אחר הצהריים הייתי מאכפת סוסים לתמר, לורנס ולינוס. לפעמים מרוב עבודה לא הספקתי לאמן את הסוסים שלי וזה היה מאוד מאכזב. הימים היו מאוד ארוכים, היה קשה למצוא זמן ולפעמים הצלחתי לעלות לרכב רק אחרי ארוחת הערב. לפעמים הייתי כל כך עייפה שנרדמתי בישיבה תוך כדי עבודה. בדיעבד אני מבינה שכדי לקבל הייתי צריכה לתת את כל כולי. זאת הסיבה שמההתחלה איכפתי סוסים במקום לעשות את העבודות "השחורות" ששאר הצוות עשה. אני חושבת שכל רוכב שמתחרה בחו"ל צריך להתחיל למדוד כמה הוא מקבל רק אחרי שנה של עבודה קשה. בשבילי זו הייתה תקופה בה למדתי המון ולמזלי צוות החווה השקיע בי מעל ומעבר כדי שאהיה רוכבת טובה. ברור לי שהיום המצב כבר שונה, הרבה יותר מסובך להשתלב באותו אופן בחיי החווה והיה לי מזל גדול שמההתחלה יצרתי קשרים טובים עם לינוס, תמר והצוות.