רז ניצני - פאבו קאפ

בפוסט הקודם התחלתי לספר על הסוס פאצ'ינו. הסוס היה שייך לבחורה בשם אליזבת שרכשה אותו בגיל צעיר. פאצ'ינו עבר את האילוף הראשוני שלו בהקסחון ובגיל 3.5 התחלתי  לרכב עליו. אליזבת מאוד רצתה שאתחרה איתו, בשביל הסטטוס והכבוד של בעלת סוס מתחרה. פאצ'ינו הזכיר סוס ערבי (קצת לחוץ עם לבן בעיניים) ולכן לינוס ממש לא חיבב אותו. אליזבת רצתה שאתחרה עם פאצ'ינו בתחרות אזורית לסוסים צעירים בשם "פאבו קאפ".

התחרות מתקיימת בקיץ אחת לשנה (בחודשים יוני/יולי) והיא מיועדת לסוסים בני 4-5. מותר להציג כל סוס פעם בשנה ומי שמקבל מעל 69% עולה לחצי הגמר ואחרי סינון נוסף גם לגמר (תחרויות ארציות המתקיימות בסוף אוגוסט). 25 הזוכים בחצי הגמר עולים לגמר. כל הסוסים שעלו לגמר מוזמנים בשנה הבאה לאימונים לקראת אליפות העולם. האימונים  נערכים על ידי שלושה בוחנים מקצועיים הבוחרים את חמשת הסוסים הטובים ביותר שייצגו את הולנד באליפות העולם לסוסים צעירים (תחרות יוקרתית מאוד). האליפות נחלקת לשתי תחרויות לסוסים בני 5 וסוסים בני 6. בדרך כלל הרוכבים בתחרויות הללו הם החזקים והמנוסים ביותר. בעלים של סוסים איכותיים יבקשו מהרוכבים הבולטים להכין ולהציג את הסוסים שלהם בתחרויות. הרבה סטליונים (סוסי הרבעה) מוצלחים מתגלים בתחרויות ומתחילים להרביע לאחריהן.

ובחזרה לתחרות האזורית. השיפוט בתחרות נעשה על ידי שלושה שופטים המתמחים ברבייה ובהשבחת הגזע. השופטים בוחנים את טכניקת העבודה של הסוס, המבנה, הנשיאה העצמית, חופשיות הצעד, הגמישות, החוזק והמקצבים. בתחרות רוכבים 2-3 צמדים במגרש (לעיתים קרובות על מגרש דשא), כאשר הקבוצות מופרדות לנקבות, זכרים וסטליונים. מדובר כמובן בסוסים שלא מכירים אחד את השני. הכרוז אומר איזה תרגיל יש לבצע וכולם מבצעים בו-זמנית. מדובר בתרגילים מאוד בסיסיים והרוכבים משתדלים לא להתקרב אחד לשני כדי שיוכלו להציג את הסוס בצורה הטובה ביותר. 

סוסים בני 4 (שבדרך כלל מתחילים להתאמן רק חצי שנה לפני התחרות) נדרשים להציג את כל המקצבים, טרוט מאורך וקנטר מאורך, לג יילד (כניעה לרגל), מעגלים של 20 מטר קוטר בטרוט ובקנטר ומעברים (מעברים טובים מעידים על יכולת שחרור הגב של הסוס). סוסים בני 5 נדרשים להציג שולדר אין (כתף פנימה) ומעברים למקצב מאורך ומכונס. כמו כן מצפים  השופטים מסוסים בני 5 לשאת את עצמם טוב יותר. התרגילים דומים לרמה גימל, אם כי  הדגש הוא על הכישרון והאתלטיות של הסוס. למשל אם הסוס צוהל או מרים את הראש במהלך המקצה, לאו דווקא ירד הציון. אם ההתנהגות חוזרת ונשנית היא תתבטא בציון על צייתנות. 

בסוף המקצה כל הצמדים עומדים במרכז המגרש. הסוס צריך לעמוד בצורה מרובעת (רגליים קדמיות ואחוריות באותו קו) עם הראש קצת מורם. השופטים בוחנים את הסוסים מקרוב ונותנים ציון על מבנה הסוס (בוחנים את אורך הגב, את הפרסות וכו'). בדרך כלל כל מקצה נמשך בין 10-15 דקות.
הצמדים שקיבלו ציון הגבוה מ- 69%, עולים לתחרות חצי גמר הארצית. בטקס חלוקת הפרסים מבצעים הצמדים מספר סיבובי טרוט וקנטר במהלכם מסבירים השופטים לקהל מדוע נבחרו הסוסים המנצחים ומהן החוזקות והחולשות של כל סוס. 

אני ופאצ'ינו יצאנו לתחרות בפעם הראשונה כשהיה בן 4. פאצ'ינו נחשב לסוס קטן מאוד בהולנד (רק 163 ס"מ בגבנון) ובגיל 4 עוד לא היה מרשים כל כך. הוא התפתח בגיל מאוחר יותר אז גם למד לעשות טרוט מאוד מיוחד. האימונים לתחרות התרכזו בעבודה על התנועה עם הרבה טרוט מאורך, קנטר מאורך ועבודה על שיווי המשקל במעגלים ובתנועות. התאמנו הרבה במגרש החיצוני כדי להרגיל את פאצ'ינו לרעש ולמראות חדשים. 

החימום בתחרות התבצע על דשא גדול (80*60 מטר) עם עוד 50-60 סוסים! במקביל נערכה תחרות בה הציגו סוסות וסייחים כך שהיה הרבה רעש ובלגן. לפני התחרות התחרינו רק פעם אחת (התחרות הראשונה שלי בהולנד ושל פאצ'ינו בכלל) ברמה גימל כדי לקבל קצת ניסיון. מדובר בחצי שנה בלבד אחרי שהגעתי להולנד. לתחרויות הראשונות הייתי יוצאת רק עם אליזבת והיה קשה מאוד כי היא הייתה אפילו יותר לחוצה ממני. את המבחנים בתחרויות הקריאו בהולנדית כך שחלק מההכנה לתחרות הייתה לפרש מילה במילה במבחנים כדי להבין מה מקריאים לי. למרות כל הקשיים הגענו לאחד מחמשת המקומות הראשונים בתחרות האזורית ועלינו לחצי הגמר. לגמר לא עלינו, אבל מדובר בכל אופן בהישג מרשים לכל הדעות.