שלום, אני נוסעת... והפעם להולנד!

כמו שהבטחתי בשבוע שעבר, הנה לכם המשך סיפורה של שיר, והפעם מהולנד. 

לאחר כחודש בגרמניה אלעד נסע לספרד לסבב התחרויות Sunshine Tour (המתקיים שם מידי שנה) ואני המשכתי הלאה לחווה של קווין אולסמאייר בהולנד. קווין הוא חבר של אלעד ולמזלי בדיוק התפנה אצלו בחווה מקום ל"גרום".

 מגרש הרכיבה בהולנד

החווה של קווין ואביו טום גדולה הרבה יותר מהחווה בגרמניה, ולמרות זאת האווירה בה רגועה ונינוחה. אולי מדובר באופי הרגוע של ההולנדים לעומת האופי הפרפקציוניסטי של הגרמנים... בכל אופן ברגע שהגעתי להולנד התחלתי ממש ליהנות ולא רק לעבוד, אולי בגלל שהמנטליות שם מתאימה יותר לישראלים ובעיקר לאנשים עצלנים כמוני :-)

סדר היום בהולנד דומה מאוד לזה שבגרמניה, אך במקום 6 סוסים שצריכים טיפול ואימון מידי יום, יש למעלה מ- 10! בהולנד צוות של 4-5 אנשים: 3 מתמחים שהגיעו ללמוד, בחור בשם רודריגו שעוזר ברכיבות ובניקוי התאים, ופולני בשם לוקאס שעובד הכי קשה והכי ביעילות מכל אדם שאי פעם הכרתי.

עבודות הבוקר מתחילות בשעה 7:00. רודריגו רוכב על 4 סוסים כל יום וקווין על כל השאר. ההבדל המשמעותי בהולנד היה שהתפקיד שלי כלל רכיבה וחימום של הסוסים ולמעשה בכך קיבלתי שדרוג רציני. בהולנד היה מגרש רכיבה חיצוני ובנוסף מגרש מקורה, כך שיכולנו להתאמן בחווה גם כשבחוץ היה קפוא לגמרי.

העבודה בהולנד הייתה מאוד נינוחה, אפילו כשיצאנו לתחרויות או כשבאו לקוחות לבדוק סוסים לקנייה. זה המקום לציין שאלעד וקווין מתפרנסים מרכישת סוסים צעירים ומכירתם ברווח לאחר תקופה של אימון והשתתפות בתחרויות.

קווין מטבעו אדם רגוע עם המון חוש הומור. הוא אפילו יודע קצת עברית (בעיקר קללות..) ודווקא באווירה הנינוחה הזו מצאתי את עצמי עובדת במהירות וביעילות. גם כשהגיע לקוח חשוב והתבקשתי לצחצח את הסוס בשבילו, לא נכנסתי לפאניקה או לחץ, אלא פשוט הגברתי את קצב העבודה והמשכתי כרגיל.

לתחרות הראשונה בהולנד נסעתי רק עם קווין וטום והייתי מאוד לחוצה בגלל ניסיון העבר שלי מתחרויות בגרמניה. הגענו לתחרות, הכנו את הסוס הראשון, טום וקווין הלכו למגרש החימום ואני נשארתי להכין את הסוס הבא. יש לציין כי הסוס עליו מדובר היה סטאליון (לא מסורס) ומאוד משוגע! הסוס החליט שלא ממש מתחשק לו להתחרות, אלא דווקא לבלות במרעה שליד החווה. כשניסיתי להרגיע אותו הוא הסתובב על המקום, ירד מהקרון כאילו בזה הרגע הגענו הביתה, ופתח בדהרה למרעה הסמוך.

 האורוות בהולנד

בשלב זה אחזה בי פאניקה עמוקה וניסיתי לקרוא לעזרה. למרבה המזל טום שמע את ההמולה, חזר בריצה ויחד תפסנו את ספידי (שמו המלא של הסוס הנו Speedy Gonzalez, לא פחות ולא יותר!). טום קיבל הכל בהבנה והרגיע אותי שזה היה יכול לקרות לכל אחד, תוך שהוא מקלל את ספידי ומכסח אותו על התנהוגו הלא ג'נטלמנית בעליל. אני כמובן התנצלתי עמוקות ונאבקתי בדמעות שאיימו לפרוץ כל העת. בתחרויות הבאות כבר הייתי רגועה ושלווה כי ידעתי שיותר גרוע מזה לא יכול להיות.

החוויות שעברתי באירופה תרמו לי המון ואחת המסקנות החשובות הייתה שלהתייעל זה שם המשחק. כשחזרתי לארץ גיליתי שאיכוף סוס, שפעם ארך אצלי חצי שעה, כיום לוקח לי פחות מ-10 דקות. למעשה היום אני יכולה לאכף 3 סוסים ב-10 דקות! גיליתי שגישה חיובית היא מאוד חשובה ולמדתי איך להתמודד עם מגוון רחב של טיפוסים - נחמדים, נוקשים, רגישים, קפדנים, או פשוט מצחיקים!

לסיכום הייתה זו תקופה בונה ומלמדת ביותר. תקופה חווייתית שבחלק ממנה הייתי על סף בכי וקריסה פיזית, אך  לרוב עם חיוך עצום על הפנים. אני מודה ליקום שהעניק לי את ההזדמנות הזו ולעצמי שהשכלתי לנצל אותה.


מקווה שנהניתם מסיפורה של שיר. אני יכולה לומר שלמדתי הרבה ושהחשק שלי לחוויה כזו רק עלה.