בשבועות האחרונים פונים אליי ואל חבריי למקצוע מתעניינים רבים שרוצים להיות "מדריכי רכיבה טיפולית". נשמע טוב, לא? לטפל באוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, בסטינג טיפולי פסטורלי וירוק, בעזרת בעלי חיים רגישים, עוצמתיים ואצילים - הסוסים כמובן. גם אני חשבתי ככה לפני 5 שנים כשהחלטתי להקדיש את כל כולי לסוסים. ומה גיליתי? שכמו כל דבר בחיים - מה שרואים מכאן, לא רואים משם.
כל התמונות צולמו בעת שעבדתי באינטרה - חוויה מהנה ומלמדת
אנו נמצאים בעיצומה של עונת ההרשמה לקורסים וכולם מבררים פרטים ומנסים להבין איפה הכי כדאי ללמוד. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולענות לכל המבולבלים והמתעניינים באשר הם. אני יודעת שהמכללות מחזרות אחריכם ולוחצות אתכם להירשם. אבל, לפני שנרשמים ומוציאים סכום כסף השווה לעלות של תואר אקדמי, כדאי לברר מספר דברים.
אם מעולם לא ראיתם שיעור של רכיבה טיפולית לכו לצפות בשיעורים! לפני שאתם קופצים למים תבדקו היטב אם זה מתאים לכם. הציעו את עצמכם בתור מתנדבים בחוות שעוסקות ברכיבה טיפולית, דברו עם המדריכים ושאלו כמה שיותר שאלות. זיכרו שהעבודה היא בתנאי שטח וצריך להיות מוכנים לכך (אין מזגנים במגרש הרכיבה). קחו בחשבון שרוב העבודה היא בשעות אחה"צ והערב וגם בימי שישי.
אחרי שצפיתם בשיעורים ודיברתם עם המדריכים צריך לבחור קורס. רוב החוות יקבלו אתכם לעבודה רק אם עברתם גם קורס מדריכי רכיבה. רוב מוסדות הלימוד משלבים את שני הקורסים: מדריך רכיבה ומדריך רכיבה טיפולית בתכנית אחת או נותנים הנחות לנרשמים לקורס הנוסף. ניתן לעבור קורס מדריכים בסגנון אנגלי או בסגנון מערבי. עדיף לבחור קורס בסגנון שיש לכם בו קצת ניסיון...
אני עשיתי את קורס מדריכי הרכיבה הטיפולית במכון וינגייט ואת קורס מדריכי הרכיבה בסגנון אנגלי בבי"ס החקלאי כנות. התכנים של הקורסים די דומים, אך בכל קורס הדגשים קצת שונים. תחום הרכיבה הטיפולית בישראל התפתח מאוד בשנים האחרונות ועובר שינויים כל הזמן. אם רוצים ללכת על "הימור בטוח" (קורס שככל הנראה תמיד יהיה מוכר) כדאי ללמוד במכון וינגייט. אם רוצים ללמוד באופן מעמיק ו"רוחני" יותר כדאי ללמוד במכללת "סוסים ואנשים" בכרכור. קיימים קורסים בכל הארץ, ממכללת תל-חי ועד למכללת וושינגטון. בחרו קורס בו אתם חשים יחס חם מצד הצוות ושההגעה ללימודים איננה אתגר גדול מידי. וודאו שהקורס אכן מוכר על ידי המשרד לתרבות ולספורט.
אחרי שבחרתם קורס ונרשמתם מומלץ לשקול עוד כמה דברים. אין ספק שהעבודה שלנו מאוד מעניינת ומתגמלת ואין דבר בעולם שתורם לנו יותר מאשר לתרום לאחרים. אבל העבודה עם סוסים דורשת מאיתנו קודם כל להיות אנשי סוסים, גם אם אנחנו מטפלים נפלאים. בסופו של דבר, רוב המטופלים שלנו יוכלו ללמוד לרכוב. וכמו שציינתי בפוסטים הראשונים שלי בבלוג, לימוד הרכיבה הוא שעושה את העבודה הטיפולית. מדריך רכיבה שאינו יודע לרכוב בעצמו ייתקל בקשיים רבים. אני מודה שהיה לי מזל: את התקופה הראשונה ללימודיי ביליתי כעוזרת מדריך בחוות אינטרה (ארגון לאומי לרכיבה טיפולית) שם רכשתי בסיס וכלים לעבודה עם סוסים. בנוסף לכך, בתור ילדה הייתי "מכורה" לסוסים: רכבתי וטיפלתי בהם בכל הזדמנות ולכן לאינטרה כבר הגעתי עם גישה וקצת ידע.
שאלו את עצמכם האם ספורט הרכיבה מעניין אתכם והאם אתם מסוגלים מבחינה גופנית, מנטלית וכלכלית להשקיע בלימוד רציני של רכיבה. קורסי ההדרכה הם בסיס נחמד, אך לא מספק ומי שרוצה להיות איש מקצוע טוב חייב במקביל ללמוד רכיבה. רצוי מאוד, מעבר ללימוד הרכיבה, להקדיש כל שבוע מספר שעות לעבודה עם סוסים. אפשר להתנדב או למצוא עבודה כלשהי בחווה וכך להשיג ניסיון נוסף בעבודה עם סוסים.
המלצה נוספת הינה להרחיב את בסיס הידע שלכם במקצועות הטיפוליים. יש מדריכים שלומדים פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, חינוך מיוחד, עבודה סוציאלית, רפואה אלטרנטיבית, פסיכולוגיה ועוד. את הידע ניתן לשלב בעבודה הטיפולית בשטח וזה תמיד נפלא ותורם.
שתהיה לכולנו שנת לימודים פורייה ושנמשיך תמיד ללמוד ולהחכים!
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה